דף הבית > יש נהר שלא פצה פיו
יש נהר שלא פצה פיו
תקציר
לוּ יָכֹלְתִּי
לְהָשִׁיב בַּזְּמַן אֶת
הַכֹּתֶל הַשָּׂרוּף
אֲשֶׁר בְּמִגְרַשׁ הָאַסְפָנוּת שֶׁל הַשָּׂטָן
הָיוּ מִתְיַשְּׁרוֹת שִׁלְדוֹת הַבַּרְזֶל
וּמִתְחַבְּרִים הַגַּלְגַּלִּים מֵעַצְמָם
לְהַסִּיעַ יְפֵי טֹהַר,
הַמְּפִיצִים אוֹר עֲלוּמִים
אֶל בֵּיתָם.
יש נהר שלא פצה פיו, ספר שיריה הראשון של שולמית בת-עמי, הוא ספר של אמת, כוח ודממה. בשפה צלולה, כנה ומדויקת, שפה הלוהבת את כאב הימים הללו לכדי נשימה ארוכה ומהפנטת, מביטה בת עמי על המקום שבו אנו חיים במבט חד, רענן ומקורי ("פַּעַם יִכָּתֵב סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל 2020 / וְאִם תִּכָּנֵס תִּמְצָא שֶׁבְּאֶרֶץ רְחוֹקָה / אֶת הַלֶּחֶם אָפוּ מֵחִטָּה שֶׁפֹּרְקָה / וְאָז הֻרְכְּבָה / כָּךְ שֶׁתִּצֹּר הִתְמַכְּרוּת מְדוּדָה"), עשיר באלוזיות ("מָלְאוּ אֲסָמֵינוּ דָּם / וְלוּלֵינוּ קַיִן / בָּתֵּינוּ הוֹמִים קִינוֹת / וְאַדְמָתֵךְ פּוֹרַת קְבָרוֹת") ובדימויים עזים ("יֶבְגֶנִי מְגַמְגֵּם כְּמוֹ אֶגְזוֹז פּוֹלֵט מָסַךְ בּוּעוֹת").
בת עמי כותבת על בית, על נשיות, משפחה, על ירושלים, על מלאוּת וריקוּת המקום הזה – כתיבה המגיעה לשיאה במחזור המצמרר "מגרש האספנות של השטן" בעקבות 7 באוקטובר. קשה לדמיין קורא שייוותר אדיש לקול העדין הזה, קשה לדמיין קורא שלא יחוש את ליבו הולם מעט אחרת מול השורות המטלטלות: "בּוֹדְדָה עַל סַף הַמַּחֲנָק נִשְׁעַנְתִּי / וּבִקַּשְׁתִּי אֶת הַכְּלִי / לְמַלְּאוֹ בְּאוֹר זְרִיחַת מְחִילָה". בין אור למחילה, זאת אכן שירת זריחה.
יקיר בן-משה, משורר ועורך הספר
לְהָשִׁיב בַּזְּמַן אֶת
הַכֹּתֶל הַשָּׂרוּף
אֲשֶׁר בְּמִגְרַשׁ הָאַסְפָנוּת שֶׁל הַשָּׂטָן
הָיוּ מִתְיַשְּׁרוֹת שִׁלְדוֹת הַבַּרְזֶל
וּמִתְחַבְּרִים הַגַּלְגַּלִּים מֵעַצְמָם
לְהַסִּיעַ יְפֵי טֹהַר,
הַמְּפִיצִים אוֹר עֲלוּמִים
אֶל בֵּיתָם.
יש נהר שלא פצה פיו, ספר שיריה הראשון של שולמית בת-עמי, הוא ספר של אמת, כוח ודממה. בשפה צלולה, כנה ומדויקת, שפה הלוהבת את כאב הימים הללו לכדי נשימה ארוכה ומהפנטת, מביטה בת עמי על המקום שבו אנו חיים במבט חד, רענן ומקורי ("פַּעַם יִכָּתֵב סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל 2020 / וְאִם תִּכָּנֵס תִּמְצָא שֶׁבְּאֶרֶץ רְחוֹקָה / אֶת הַלֶּחֶם אָפוּ מֵחִטָּה שֶׁפֹּרְקָה / וְאָז הֻרְכְּבָה / כָּךְ שֶׁתִּצֹּר הִתְמַכְּרוּת מְדוּדָה"), עשיר באלוזיות ("מָלְאוּ אֲסָמֵינוּ דָּם / וְלוּלֵינוּ קַיִן / בָּתֵּינוּ הוֹמִים קִינוֹת / וְאַדְמָתֵךְ פּוֹרַת קְבָרוֹת") ובדימויים עזים ("יֶבְגֶנִי מְגַמְגֵּם כְּמוֹ אֶגְזוֹז פּוֹלֵט מָסַךְ בּוּעוֹת").
בת עמי כותבת על בית, על נשיות, משפחה, על ירושלים, על מלאוּת וריקוּת המקום הזה – כתיבה המגיעה לשיאה במחזור המצמרר "מגרש האספנות של השטן" בעקבות 7 באוקטובר. קשה לדמיין קורא שייוותר אדיש לקול העדין הזה, קשה לדמיין קורא שלא יחוש את ליבו הולם מעט אחרת מול השורות המטלטלות: "בּוֹדְדָה עַל סַף הַמַּחֲנָק נִשְׁעַנְתִּי / וּבִקַּשְׁתִּי אֶת הַכְּלִי / לְמַלְּאוֹ בְּאוֹר זְרִיחַת מְחִילָה". בין אור למחילה, זאת אכן שירת זריחה.
יקיר בן-משה, משורר ועורך הספר
0 ביקורות
