כולנו גרים כאן

"גם שהכול קורס הבית הוא המקום שבו מישהו עדיין מחכה לך – או לפחות זוכר אותך" ספר נוגע ללב מבית היוצר של ג'וג'ו מויס. בדרך כלל אני לא קוראת את הספרים של מויס, אך לאור התקופה הלא רגועה בארץ, החלטתי ללכת על ספר קליל. לסופרת הזו יש יכולת לשזור כאב ותקווה לתוך חיים רגישים ומורכבים. פה תמצאו דמויות שמתמודדות עם פרידות, החלטות קשות ותחושת שייכות שמתערערת. לכל דמות יש מטען רגשי, גיבנת, חיפוש אחר סליחה וחמלה כלפי הנפש והסובבים אותה. העלילה מגוללת לקורא לאט, אך ככל שמתקדמים במלאכת הקריאה השכבות נחשפות כבצל, ונוצר חיבור בין הקורא לדמות. מגוללים כאן קונפליקטים משפחתיים, נגיעה בפצעים, כאב רב עקב אובדן, התמודדות עם סודות שנחשפים, וגם רגעים לא מעטים של אור קטן שנדלק כמו מגדלור באמצע האוקינוס. בין לבין ג'וג'ו מויס הצליחה להעלות חיוך על שפתיי. אהבתי את דמותה של ליילה קנדי שהייתה טרודה בנושאים רבים כגון: גירושין, שתי בנות שאחת מהן בגיל ההתבגרות, בית שמתפרק , ביל-אב חורג שמאבד את אהובתו ואימה של ליילה. זה לא מספיק מפני שלכל הבלגן הזה מצטרף גם האב הביולוגי, וקריירה בקריסה עם מצב כלכלי לא פשוט. ניכר שבספר הנוכחי ג'וג'ו מויס מצליחה ביד מיומנת להאיר סיטואציות אנושיות ברגישות. כמו בספרים האחרים שלה גם פה הדמות הנשית היא לב ליבו של הספר. הסופרת הזו יודעת לבנות נשים מורכבות, חזקות, עוצמתיות, לא מושלמות וזה בדיוק מה שמחבר את הקורא לדמויות שהיא בונה. לסיכום זו ספר על בית ולא במובנו הפיזי, אלא המקום שבו הלב שוכן גם שהכול מסביב קורס. למרות שחלק מהדמויות המשניות לא תמיד קיבלו פיתוח עמוק אהבתי ונהניתי. הספר מומלץ לחובבי דרמות משפחתיות עם עומק רגשי, חמלה וכתיבה שמלטפת את הנפש. בשורה התחתונה: לעיתים המקום שאנחנו קוראים לו בית הוא לא רק "כתובת" אלא האנשים שמלווים אותנו במסע. קריאה נעימה. לי יניני