כל השירים

בנימין הרושובסקי – הכרנו אותו בתחילה בעיקר כה. בנימין – החל את דרכו אחרי מלחמת העולם השניה, בעודנו נער, כמשורר היידי החדש החשוב והבולט ביותר של התקופה. בלשון ציורית עשירה וגמישה להפליא ובשליטה מלאה באירגון השירי הוא  בנה לעצמו עולם פיוטי סעור, שטוף רגש, אך גם חדור מחשבה בוגרת והסתכלות חדה, שהמציאות של מוצאי-השואה קיבלה בו ביטוי עז אך גם מאוזן. יצירתו השירית השופעת לא נפסקה עם עלייתו לישראל ערב מלחמת העצמאות והשתתפותו כחייל בקרבות סביב ירושלים ובנגב. בנימין כתב אז – ביידיש – אחד הפרקים המורכבים והמעניינים ביותר בשירת מלחמת השחרור. היה ברור כי הוא מניח את הנדבכים הראשונים בבניין שירתו של משורר גדול, וכמה מן הדמויות הבולטות ביותר בשירת יידיש בת הזמן, הן זו האירופית הן זו הצפון-אמריקאנית, קיבלו בקולות צהלה את הופעתו של המשורר הצעיר, שיצירתו הוכיחה לכאורה את צידקת אמונתם בהמשך הקיום של היצירה המודרנית בשפת היידיש. אבל בנימין עצמו, שהיכולת הנפשית והאינטלקטואלית להתמודד עם המציאות כפי שהיא, ולהסיק מסקנות מלאות מהתמורות שחלו בה, תאפיין את כלל מפעלו התרבותי והמחקרי, היה מן הראשונים שהבינו את התמורות העמוקות המחוללות מצב תרבותי חדש בארץ ישראל, מצב “ישראלי”, ושיתף את עצמו הן כהוגה-דעות תרבותי והן כמשורר (שהחל לכתוב את שיריו גם בעברית) בגיבוש המסד של המערך התרבותי החדש הזה.  על גבי המסד הזה קמה תחילה שירת “דור המדינה”  ואחר כך כלל התרבות הישראלית החדשה של שנות החמישים והששים. בנימין עצמו נעשה  עד מהרה לחוקר התרבות ובמיוחד לחוקר השירה הבולט, המקורי והמשפיע ביותר בישראל. מפעליו כחוקר וכהוגה דעות ידועים לכל. מה שפחות ידוע הוא שבשורשו הוא נשאר נטוע באדמת השירה כיוצר, משורר ומתרגם שירה, שפעל בעברית, ביידיש, ובאנגלית. בפרקים שונים של חייו האינטלקטואליים והאקדמיים העשירים  הוא חזר פעם ועוד פעם אל המלה השירית החיה, השנונה, הנעה בקלות מדהימה במרחב פוניטי, סמנטי והגותי עצום.