כשארנבת בר נמלטת מגופי

כשהטבע מתעלס איתי
כְּשֶׁהַטֶּבַע מִתְעַלֵּס אִתִּי קוֹרִים נִסִּים:
תְּלוּלִית אֲדָמָה טְרִיָּה רוֹחֶשֶׁת נְמָלִים,
שְׂדֵרַת חִטָּה מַחְבִּיאָה מֵאֲחוֹרֶיהָ חָגְלָה,
קַו הַחוֹף נִדְמֶה כִּי לְעוֹלָם לֹא יִטְבַּע
וְאַרְנֶבֶת בַּר נִמְלֶטֶת מִגּוּפִי.

ספרה השני של ציפי הכטלינגר – ביבליותרפיסטית ומטפלת בטבע
מציג הוויה אישית־אנושית שנטמעת בפראי ובטבעי. כוחו של
הספר בצמצומו ובצניעותו; השירים הקטנים קצרים ומדויקים
ודווקא ממקומם זה פורץ אומץ הלב ועולה הראייה הישירה
והמפוכחת אל נבכי החיים והמוות. בתשוקה שקטה ובעדינות
אין קץ, בקיפאון הפחד ובקריאת הלל לחופש – מניחה לפנינו
המשוררת סיפור קטן ורועד. דווקא עכשיו, ובפשטות.