כשהשמש עוברת את ההר

אספתי אותָךְ מהגן

אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת לָשֶׁבֶת עַל אִמָּא
כְּאִלּוּ בְּרֶגַע יוּשַׁב לָךְ הַבִּטָּחוֹן שֶׁלָּקְחוּ מִמֵּךְ עֵינַי
רַק אֶתְמוֹל הִבְטַחְתִּי לָךְ פָלָאפֶל וְסוּפֶּר וּמַמְתָּק וְגַן מִשְׂחָקִים
אַתְּ עוֹד לֹא יוֹדַעַת כַּמָּה מַהֵר מִשְׁתַּנִּים הַדְּבָרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה
שֶׁנַּדְנֵדָה מִתְפָּרֶקֶת בִּגְלַל חֻלְיָה סְדוּקָה
שֶׁהַכֹּל תָּלוּי עַל מוֹט עֵץ יָשָׁן – גַּם מִי שֶׁיָּצַר אוֹתוֹ כְּבָר
הִתְיָאֵשׁ מִן הַתַּקָּנָה.
הָעֶצֶב שֶׁלִּי מַמְשִׁיךְ לְהַסִּיעַ אוֹתָנוּ הַבַּיְתָה
אַתְּ מְנַסָּה לְהַזְכִּיר לִי שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר: שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מַפְרִיעָה
לָךְ בָּעֵינַיִם, שֶׁאַבָּא עָלָה לָרַכֶּבֶת בַּבֹּקֶר,
שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם בַּמּוֹשָׁב לְיָדֵךְ.
כָּל הַיּוֹם נִסִּיתִי לְהָעִיר אֶת הַפֵיוֹת הַטּוֹבוֹת בְּתוֹכִי
תַּרְדֵּמָה עֲמֻקָּה נָפְלָה עַל עוֹרָן הַשָּׁקוּף
נִדְמֶה כִּי דָּמָן קָפָא כִּמְעַט
אַךְ עֵינֵיהֶן פְּקוּחוֹת לִרְאוֹת אֶת צְלִילוּת מַבָּטֵךְ
אִישׁוֹנִים קְטַנִּים בְּגֹדֶל מַסְמֵר חוֹדְרִים אֶת הָעֶצֶב שֶׁלִּי
כִּמְעַט עַד הָעֶצֶם
יֵשׁ בָּהּ חֹמֶר קַר וּמְאֻבָּן שֶׁנִּטְמַן שָׁם עוֹד לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַדְתְּ
וְאוּלַי עוֹד לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַדְתִּי אֲנִי
הִגַּעְנוּ
אֲנִי מְשַׁחְרֶרֶת אוֹתָךְ מֵהַחֲגוֹרָה וְאַתְּ נוֹפֶלֶת לְיָדִי בִּמְסִירוּת אֵין קֵץ
מְחַבֶּקֶת אוֹתִי חָזָק. נִדְמֶה שֶׁעָנָן הִתְחִיל לָנוּעַ בַּשָּׁמַיִם
מִישֶׁהוּ פָּתַח אֶת הַשַּׁעַר