כשמכוניות נפלו מהשמים

לידנו, במכבסה הקטנה, על קולבים רבים היו תלויים כבר מדי צבא אמריקני מגוהצים למשעי. הגהצן העיראקי בישר לנו בסיפוק שהביזנס מצוינים ´השבח לאמריקנים´. כך כנראה מתחיל כל כיבוש, חלפה בי המחשבה, שכן  הצרכים הראשוניים של הכובשים אינם דמוקרטיה או ייצוב הכלכלה, גם לא ביטחון הנכבשים, אלא הצרכים הבסיסיים של: כביסה, סיגריות, שתייה קרה".בכתיבה עיתונאית מאופקת ומדויקת לעילא, עשירה בידע, באמפתיה ובכבוד למאות המרואיינים שפגש במסעותיו למדינות האזור, יצר העיתונאי צבי בראל פסיפס מאלף של החיים במדינות ערב. יצירתו הייחודית  של בראל, הכוללת גם רשמי זיכרון מימיו ככובש בחברון בשנות ה-70, מפגישה את הקוראים עם מורכבותם של חיי התרבות והחברה בערים כבגדד, כירכוך, אנקרה, קהיר וחברון, ושופכת אור על היחסים הסבוכים שבין ארצות ערב לבין ארצות המערב.בראל מוליך אותנו אל הגלידה העיראקית הטובה ביותר בכירכוך, ואל בית הזונות, אתר הבילוי המועדף על צעירי דיארבקיר; הקוראים פוגשים עיראקים שרוכשים מקררים אף שאין להם חשמל להפעילם, כורדים בתורכיה שחולקים ביתם עם פרה וכורדים בעיראק שמשכשכים רגליים במי החידקל ושרים – מותר להם לשיר רק שירי אהבה. בראל מפגיש אותנו עם אינטלקטואלים מצריים ועם סבך הנאמנויות והשאיפות התרבותיות שלהם, וחושף בכנות את מבוכת הכובש הישראלי בחברון, כמי שהיה בעצמו סגן מושל העיר.האם אפשרית לאומיות כורדית שאינה כרוכה בשנאת הלאומיות העיראקית? מהי תורכיוּת? כיצד השיבה לשורשי הפרעוניות תסייע למצרים להשתחרר מעול הערביוּת? כיצד יצרו מתנחלי חברון עובדות קשות בשטח? ומה הקשר בין הפרטת נכסי הלאום המצריים לגל המהפכות שעובר כעת על מגוון מדינות וחברות, המכונסות יחדיו תחת הכותרת הכוללנית "ארצות ערב"?ד"ר צבי בראל הוא הפרשן לענייני ערבים של עיתון "הארץ", מרצה במכללת "ספיר" וחוקר באקדמיה את השיח האסלאמי ואת הפוליטיקה במזרח התיכון. בעשרות שנות עבודתו כעיתונאי ובאלפי כתבות ומאמרים שזיכו אותו בפרס סוקולוב למפעל חיים, כיסה בראל את ההתפתחויות בשטחים ואת האירועים הפוליטיים והתרבותיים החשובים במזרח התיכון ובמדינות האסלאם. בראל היה שליח "הארץ" לארה"ב ועורך המשנה של העיתון.   לאחרונה זכה בפרס סוקולוב למפעל חיים - הפוליצר הישראלי בתחום העיתונות.