לאן עפים הסבאים

"ליאורה וסבא שלה טיילו בשדה סביונים.הם נשפו על הסבאים של הסביונים, והזרעים התעופפו."אפשרי שגם אנחנו נעוף?" שאלה ליאורה.סבא צחק, "הכול אפשרי."דניאלה כרמי מספרת בספרה החדש על קשר מיוחד בין ליאורה - ילדה בגיל הגן, לבין סבא שלה, ונוגעת בעדינות, בחוכמה וברגישות  ב´פרידה´ העשויה ללוות כל קשר בין בני הדור הראשון לבני הדור השלישי. מבלי להזכיר את העובדה שסבא עלול למות ביום מן הימים, מחברת דניאלה בסיפור את הצמיחה  לכמישה, כשהיא צופה עם גיבורי סיפורה במחזור החיים של הסביונים, הנובטים - צומחים - פורחים וממלאים את העין והלב בצבעם הצהוב המאיר ומשמח, ועד הרגע שבו הופכים הפרחים ל´סבאים´  (כלשון הילדים) והזרעים מתפזרים, מוכנים לנבוט מחדש, לצמוח ולפרוח, כשיגיע המועד ויבשילו התנאים.