לא בפוקוס

הקשב ויכולת הריכוז שלנו נגנבו. הגיע הזמן לקחת אותם בחזרה.
בני נוער אינם מסוגלים להתרכז במשימה אחת לאורך יותר מ־60 שניות ברציפות, ובקרב עובדים במשרדים הממוצע הוא שלוש דקות. לא מדובר בכישלון אישי. לא בחולשת אופי, לא בחוסר משמעת. הקשיים שלנו להתרכז, לקרוא ספר עד הסוף, לנהל שיחה רציפה – הם תוצאה של מתקפה מכוונת ומתוחכמת מצד כוחות רבי עוצמה שמרוויחים מהפירוק השיטתי של תשומת הלב שלנו.
בספר סוחף, חובק עולם וחסר פשרות, יוצא יוהאן הארי – סופר מוערך ופרובוקטיבי – למסע חקירה מרתק בעקבות 12 הגורמים שמפוררים את הקשב שלנו: מאלגוריתמים ממכרים, מסכים המקיפים אותנו וחודרים לכל מרחב בחיינו, דרך קריסת יכולת השינה הטבעית שלנו, התזונה הלקויה והאוויר שאנחנו נושמים, ועד תרבות העבודה שמקדשת הסחות דעת תמידיות וזמינות מיידית.
לא בפוקוס, שדורג ברשימות הספרים הטובים של השנה ב־The New York Times, ב-The Wall Street Journal וב־Financial Times, מציג ראיונות עם מומחי מוח, נוירולוגים, אנשי סיליקון ואלי ומתכנתים לשעבר – לצד ממצאים שוברי מוסכמות ממקומות בלתי צפויים כמו פאבֶלה בריו דה ז'נרו ומשרד בניו זילנד שגילה את סוד הריכוז מחדש.
מעבר לחשיפת הבעיה, הארי מציע גם פתרונות פרקטיים, אישיים וחברתיים – ממאבק בתרבות הרב משימתית, דרך הפסקות יזומות לחשיבה עמוקה, ועד שינוי מבני בתרבות הדיגיטל. הריכוז שלנו, טוען הארי, הוא תוצאה של תנאים סביבתיים – לא של כוח רצון בלבד, וכשאנחנו נשנה את התנאים, נוכל להשיב לעצמנו את מה שנגזל מאיתנו: את היכולת להתרכז, לחשוב, ולהיות באמת נוכחים.

יוהאן הארי הוא סופר ועיתונאי. כתבות פרי עטו התפרסמו בין השאר בעיתונים The New York Times, Le Monde ו־The Guardian. הרצאות TED שהעביר צברו יותר מ־70 מיליון צפיות ועבודתו קצרה שבחים מאישים רבים ושונים, מאופרה וינפרי ועד ג'ו רוגן.

מספרי השנה של The Wall Street Journal, Financial Times ו־New York Post.

"זה הספר שהעולם צריך כדי לנצח במלחמה נגד הסחת הדעת".
– אדם גרנט, מחבר רב המכר תחשבו שוב (בעברית בהוצאת מטר)