לבנון דם בארזים

עבור לבנונים רבים החזירה מלחמת לבנון השנייה (יולי-אוגוסט 2006) את לבנון לימי מלחמת האזרחים העקובה מדם, שהשתוללה בה בין השנים 1975-1989. אז, במהלך מלחמת האזרחים נהרגו מאות אלפי לבנונים ומאות אלפים הפכו לפליטים. בשיאה של מלחמה זו, באמצע שנות ה-80, דומה היה כי לבנון לא תהיה עוד תקומה. אולם ב-1989 נחתם בערב הסעודית "הסכם טאיף", שהביא לסיום מלחמת האזרחים ולראשיתו של תהליך שיקום ובנייה מחדש. בעיצומו של תהליך זה, פרצה מלחמת לבנון השנייה שהמיטה הרס רב והרג. גם אחריה לבנון לא ידעה רגיעה, והתחדש בה המאבק הבלתי פוסק על השליטה במדינה, על אופיה ודרכה, ואולי אף על עצם קיומה, בין חיזבאללה וחלקים מבני העדה השיעית בלבנון לבין יתר העדות, ובראשן העדה הסונית.

בספר ´לבנון דם בארזים´ פורש אייל זיסר את סיפור תולדותיה של לבנון אחרי הסכם טאיף, שראשיתו היציאה ממלחמת האזרחים, המשכו, תחייתה המחודשת של המדינה הלבנונית, ששיאה מהפכת הארזים באביב 2005, שעוררה תקוות רבות בלבנון ומחוצה לה לעתיד טוב יותר; וסופו לפי שעה, מלחמה מחודשת של ישראל בחיזבאללה, ומאבק מחודש בין העדות השונות על השליטה במדינה. הספר דן גם בכמה סוגיות עומק: עדה ומדינה בלבנון, ובמיוחד סיפור עלייתה של העדה השיעית לגדולה, והפיכת ארגון החיזבאללה לכוח מוביל בקרב עדה זו; משפחה, עדה וחברה, ובעיקר סיפורן של משפחות הנכבדים הלבנוניות והצלחתן או כישלונן לשמר את מעמדן ותפקידן ההיסטורי בחברה ובמדינה; המדינה הלבנונית בסבך הפוליטיקה האזורית בין ירושלים, דמשק וטהרן, בין מזרח ומערב ועוד.

פרופ´ אייל זיסר הוא ראש "מרכז משה דיין ללימודי המזה"ת" באוניברסיטת תל אביב.