להחליק ימינה

"אֲבָל אֲנִי יָרֵחַ יְרוּי מַכְתְּשִׁים,/ מֵטֵאוֹרֵי-אָדָם שֶׁהִתְנַגְּשׁוּ בְּמַסְלוּלִי/ וּפָעֲרוּ בִּי עֵדוּיוֹת", כך נפתח ספר השירים הראשון מאת דר פיקרסקי. בכנות ובמיומנות הספר פורשׂ קיום רגשי וחברתי של לבד ויחדיו לסירוגין, של כמיהה לאהוב ולהיות אהוב בדור של היצע אינסופי-לכאורה, זמין סביב השעון בהחלקה קלילה של קצה האצבע על מסך, "שְׂמֹאלָה/ שְׂמֹאלָה/ שְׂמֹאלָה/ יָמִינָה (?)".

"להחליק ימינה" הוא ספר של שירת אהבה-לָעת-הזאת, שירה מהפכת קרביים שאינה מבקשת לשרטט גדרות או לשאת דגלים, מלבד רִגשת הקיום – הצמָא לקשר, הדחייה, ההתמסרות, הבדידות ועוררות הגוף. זירת ההתרחשות – לעיתים תוך משא ומתן על "צַרְכָנוּת חֹם-גּוּף" – נעה בין המעיין הווירטואלי של אנשי החד-פעמי, "גְּדוּדֵי כָּל מִשְׁתַּמְּשֵׁי הָאַפְּלִיקַצְיוֹת", לבין מחוזות ריאליים ספוגי השתוקקות, "לָלֶכֶת לַסּוּפֶּר בְּכַוָּנָה לִקְנוֹת חָלָב,/ וְלִמְצֹא אֶת עַצְמְךָ בֵּין מַדְּפֵי/ הַלֶּחֶם וְהַיַּיִן, מְחַפֵּשׂ מָשִׁיחַ,/ מִישֶׁהוּ, מַשֶּׁהוּ,/ שֶׁיַּרְגִּיעַ, שֶׁיִּלְחַשׁ אֶל תּוֹךְ/ דִּמְמַת הַגּוּף".

הספר מגיע לשיאו בפואמה "בארץ היישׂוּמון", המתכתבת בגלוי עם יצירתו של ת"ס אליוט. הפואמה מחולקת לשבעה "נתחים" (צֵיד אדם, מחול צְלמים, בר תמותה, מֶתֶק ביוב...) ונעה בסער שבין ריקנות והתמלאות של אינטראקציות ומשמעות. שער מקורי אחר נכתב בהשראתה של יוקו אונו, וכמו-מדברר דור שספק אם מבקש לו דובר, "יצירה בדור ה-Y".

הקוראות והקוראים מוזמנים "להחליק ימינה" אל תוך ספר ביכורים רענן ובשל להפתיע, מאת משורר צעיר ומוכשר, דר פיקרסקי, שצעדיו הראשונים בשדה השירה מהדהדים כישרון ודאי.

יחזקאל רחמים