לודויג ואני

יעלי אוֹהבת לנגן בחצוֹצרה. במפגן הכשרוֹנוֹת הצﬠירים שנערך בבית הספר, אף העזה ועלתה לבמה לנגן יצירה מקורית שחברה בעצמהּ. אבל תגובת הקהל והלחץ החברתי שהפעל עליה, גרמו לה להפסיק לנגן. סבתא שלה חצוֹצרנית בפילהרמוֹנית מספרת לה על בטהוֹבן: ספוּר ﬠל האיש שחבר מנגינוֹת מופלאות, שכמותן הﬠוֹלם לא שמﬠ, כי היתה לו יכולת מיחדת מאוד לשמוע את עצמו גם בתוך המהומה. ﬠוֹמדים בפני לחץ חברתי? מה קורה כשהקולות מבחוּץ מתנגשים עם מה שאוֹמר לך הלב? איך לומדים להקשיב "גם גם" לעצמך ולﬠוֹלם?  ספוּרוֹ של לודויג ואן בטהובן יכול לשמש השראה לכולנו, לכל מי שמצא את עצמו מתבלבל בין עצות שונות.ספרי הסדרה גבורים אמיתיים מציגים סוגיות עמוקות המעסיקות ילדים, ודמויות היסטוריות שסיפור חייהן ומנגנוני ההתמודדות שלהן יכולים לשמש השראה לכולנו.