לחם מזהב

רַן מַזְמִין חֲבֵרִים לִמְסִבָּה. הוּא נִרְגָּשׁ מְאוֹד; זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁמִּתְאָרְחִים אֶצְלוֹ הַרְבֵּה יְלָדִים בְּבַת אַחַת. מָה יִקְרֶה בַּמְּסִבָּה? אֵילוּ כּחֹוֹת פֶּלֶא חֲדָשִׁים יְגַלֶּה רַן, וְהַאִם יִרְכּשׁ בִּזְכוּתָם חֲבֵרִים חֲדָשִׁים? לְאָן נֶעֶלְמָה נגַֹהּ, שֶׁרַן כָּל כָּךְ אוֹהֵב, וּמָה זֶה הַצֶלְּיאָק הַזהֶּ שֶׁהִתְגלַּהָּ אֶצלְהָּ?

לחֶםֶ מִזהָּבָ הוּא הַסֵּפֶר הָעֲשִׂירִי בְּסִדְרַת יַד הַפֶּלֶא, שֶׁזוּכָֹה לְאַלְפֵי מַעֲרִיצִים, יְלָדִים שֶׁלּוֹמְדִים בִּזְכוּתָהּ לְקַבֵּל אֶת הַשּׁוֹנֶה וְלֶאֱהוֹב אֶת עַצְמָם.