למה אני קופץ

את הספר המופלא הזה, שנָאוֹקִי הִיגָשִׁידָה, אוטיסט שמוגדר כאוטיסט בתפקוד נמוך, כתב כשהיה בן שלוש-עשרה בלבד, יכול לספק לנו תשובות לכמה מהשאלות שמטרידות אותנו בקשר לאוטיזם ולאוטיסטים. נאוקי, שלא היה מסוגל לקיים תקשורת מילולית כמעט בכלל, למד הודות לכושר ההתמדה המרשים שלו לאיית מילים בעזרת לוח תקשורת, שעל האותיות שלו הוא מצביע. מה שיש לו להגיד מעניק לנו הצצה נדירה אל מה שעובר בראשו של ילד אוטיסט. בספרו הוא מסביר את פשר ההתנהגות האוטיסטית שנראית לעתים מוזרה, חולק עמנו את האופן שבו הוא תופש מושגים כמו זמן, חיים, יופי וטבע, ומצרף סיפור קצר ובלתי-נשכח שכתב. ספרו של נאוקי היגשידה מקעקע דעות קדומות רבות. הוא מראה שלאוטיסטים יש דמיון, חוש הומור ושהם חשים חמלה כלפי הזולת ומבטאים זאת בדרכם. נאוקי גם פונה אלינו, האנשים שאינם אוטיסטים, ומפציר בנו שנגלה כלפיו וכלפי אוטיסטים אחרים, סבלנות ואהדה.