למען ירושלם לא אשקוט

האיגרות המכונסות באסופה זו משקפות את המציאות בחברה היהודית במשך יותר ממאה שנים, למן ראשיתה של תקופת השלטון העות'מאני בארץ-ישראל ועד חורבנה של הקהילה היהודית בירושלים עקב הרדיפות שידעו בניה מתגרת ידו של מושל העיר, מוחמד אבן פרוח', בשנים 1626-1625.
בסוף שנת 1516 כבשו העות'מאנים את ארץ-ישראל ותפסו את השלטון מידי השליטים הממלוכים. בד בבד התחוללו בארץ, ובייחוד בירושלים, תהפוכות פוליטיות, כלכליות, חברתיות ורוחניות עם בואם ארצה של עולים מאירופה. אלה היו בעיקר פליטים מחצי האי האיברי, שהחלו להגיע לארץ-ישראל עוד בעשור הראשון של המאה השש-עשרה, שנים אחדות לאחר גירוש ספרד ומאורעות פורטוגל, וביתר שאת לאחר כיבוש ארץ-ישראל בידי השליטים העות'מאנים.
רובן המכריע של האיגרות באסופה זו פורסמו עד כה בכמה וכמה במות מחקר. מכינוסן יחדיו כאן, לאחר שנבדקו מחדש מן ההיבט הטקסטואלי ומן ההיבט התוכני, עולות תובנות חדשות שיש לזוקפן להתפתחות רבת-האנפין במחקר.
המהדיר, ד"ר אברהם דוד, היסטוריון וחוקר כתבי-יד עבריים בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בשנים 2010-1971, עוסק בחקר תולדות ישראל בימי הביניים ובראשית העת החדשה במזרח ובמערב. עיקר עניינו בתולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל בתקופה הממלוכית ובראשית ימי השלטון העות'מאני – העלייה לארץ-ישראל קודם לגירוש ספרד ולאחריו, מסעותיהם של עולים ועולי רגל יהודים, ותהליכים חברתיים וכלכליים בקורותיהם של היהודים בארץ-ישראל. בתחומים אלה פרסם ספרים אחדים ועשרות מאמרים בעברית ובשפות אירופיות.