לשם אני הולכת
תקציר
הקוצר
מֵעַל הַמִּטָּה שֶׁל סַבָּא
לֵיל הַכּוֹכָבִים שֶׁל וַאן גּוֹךְ,
מִתַּחְתֶּיהָ לַיְלָה.
עֵינָיו נִפְקָחוֹת. בְּכוֹחַ נְעוּרִים
הוּא מְדַלֵּג מֵעַל סוֹרְגֵי הַמִּטָּה
מֵעַל רְגָעָיו הָאַחֲרוֹנִים.
יָחֵף בְּפִּיגָ'מָה, שְׂעָרוֹ לָבָן וּפָרוּעַ,
רָץ בַּמִּסְדְּרוֹן אֶל שְׂדוֹת יַלְדוּתוֹ.
רִבְקָה, רִבְקָה, הוּא קוֹרֵא,
צִנּוֹר הָאִינְפוּזְיָה נִשְׂרָךְ אַחֲרָיו.
בִּקְצֵה הָרְחוֹב הוּא נֶעֱלָם
אֶל הַמֶּרְחָבִים הַפְּתוּחִים הַכְּחֻלִּים.
סוּס וְעֶגְלַת חָצִיר מְגַלְגְּלִים
אֶת תְּנוּעָתָם בַּשָּׂדֶה.
נילי דגן היא משוררת ועורכת, כלת פרס היצירה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול לשנת 2024, ויזמת פרויקטים לשירה, המשתפת פעולה עם אומנים ויוצרים ומקדישה מזמנה לקידום השירה. "לשם אני הולכת" הוא ספר שיריה השביעי. קדמו לו "הלונה פארק של ניליק" (עופר, 2022), "עד שאלמד לעוף" (פרדס, 2017), "לא מתקרבת לתחנה המרכזית" (אבן חושן, 2013), "ילדה של פעם" (אבן חושן, 2013), "מאחורי המלחמה רואים את הים" (אבן חושן, 2010) ו"בכל אדם יש ארבעה בנים" (אבן חושן, 2008). שיריה פורסמו במוסף הספרותי של "ידיעות אחרונות", במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ" ובכתבי העת "מאזנים", "שבו", "גג", "עתון 77", "הליקון", "משיב הרוח" ו"שירת המדע". דגן ייסדה וערכה מפעלות שירה ובראשם אתר השירה www.nillydagan.com שהקימה ב־2012, הפועל כעיתון תרבות מקוון לקידום השירה והאומנות.
