מבוא לספרות הדקאדנס באירופ

האם אנו חיים בתקופה של דקאדנס הולך ומתגבר? ומהו, בעצם, פירושו המדויק של "דקאדנס"? מה יותר מסוכן לפרט ולחברה, הדקאדנס או ההתאמצות "להבריא" ו"להיטהר"?

מאה שנים מלאו ל־fin de siécle, הלא הוא סוף המאה התשע־עשרה באירופה, ימי השגשוג וההתמסרות של הדקאדנס בספרות, בציור, בתיאטרון, כאשר הדקאדנטיות הפכה לסימן ההיכר של המשכיל המודרני והטביעה את חותמה על סגנון הלבוש, על אופנת הריהוט הפנימי, אפילו על הבעת הפנים של המצטלם.

איך נוצרה התנועה הזו בספרות ובאמנות, ומה היו אמונותיה? מה ההבדל בין הדקאדנס לבין זרמים קרובים לו בספרות ובאמנות (רומנטיקה, סימבוליזם)? מהו הבסיס של תרבות הדקאדנס בפילוסופיה? מה הקשר בין דמות הדקאדנט - האופיינית כל־כך לספרות סוף המאה - לבין הנחות היסוד של הפסיכואנליזה, שצמחה על קרקע תרבות הדקאדנס המערב־אירופי? מה המיוחד לדקאדנס הספרותי בצרפת, באנגליה, בגרמניה ובאוסטריה? ומה התרחש בתרבות ובספרות הרוסית, כאשר הדקאדנס המערב־אירופי התפרץ לתוכה בתקופת הדמדומים של שלטון הצאר וההכנות לקראת מהפכה? איך הגיבה הספרות העברית והאירית בתקופת מפנה המאות על תרבות הדקאדנס שהקיפה אותה?

בסדרת הרצאות זו, המלווה תרגומי שירה, סיפורת ומניפסטים מצרפתית, מאנגלית, מגרמנית ומרוסית, מנסה חמוטל בר־יוסף להתייחס בקיצור ובפשטות לשאלות־יסוד אלה, הנוגעות לשורשיה של התרבות המערבית במאה העשרים ולגרורות של דקאדנס ישראלי.