מגילת הגבורה במלחמת יום הכיפורים

חטיבת “יפתח“ (679) שלחמה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים היתה חטיבה מיוחדת. חטיבת שריון במילואים, שרק כמחצית מלוחמיה היו יוצאי יחידות שריון. השאר היו חיילי חי“ר וצנחנים, שעברו הסבה לשריון. כמחציתם היו תלמידי ויוצאי ישיבות “הסדר“, שהועברו מן הנח“ל והצנחנים אל החטיבה. נוצר בחטיבה שילוב ייחודי של בני ישיבות ובני קיבוצים, עירוניים ובני עיירות הפיתוח, ילידי הארץ עם עולים חדשים.  השילוב הזה הוליד רוח מיוחדת של אחוות לוחמים, מסירות נפש ודבקות במטרה. הרוח הזאת איפשרה לחטיבה למלא תפקיד מכריע במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. למרות נתוני פתיחה קשים הצליחה החטיבה לבדה לעשות את הכמעט בלתי אפשרי: לבלום את המאמץ הסורי העיקרי במחנה נאפח במרכז רמת הגולן.  במשך שבועיים לחמה החטיבה כמעט ללא הפסקה בגבורה עילאית ותוך נכונות להקריב קורבנות רבים. כל המשימות שהוטלו עליה הושגו במלואן, והעיקרית שבהן: סילוקו של כוח הפלישה הסורי מלב הגולן. אלמלא הצלחתה של החטיבה במשימה זו היה הגולן כולו בסכנה.  לא רק גבורה היתה בסיפור הזה, גם ניסים גדולים שליוו את פעולות החטיבה, ושרק בזכותם השיגה את הישגיה הגדולים. המגילה מנסה לתאר את השילוב המופלא בין השגחה א-לוהית ומסירות נפש אנושית, שמתגלה בסיפורה של חטיבת “יפתח“.