דף הבית > מדבר אי חומה
מדבר אי חומה
תקציר
מדבר, אי, חומה בוחן בראייה תרבותית-היסטורית רחבה את ריבוי המשמעויות המורכבות והמנוגדות של המרחב המדברי כאזור גאוגרפי וכנוף סמלי בתרבות העברית ובחברה הישראלית.
מתחילת ההתיישבות בארץ ישראל התייחסו המתיישבים הציונים אל המדבר כאל נוף שמייצג קשרים שונים בין מרחב ובין זיכרון, ומשלב בין העבר הקולקטיבי ובין החזון הלאומי. דימויי המדבר אצרו בחובם את דמויותיהם של האבות המקראיים וגילמו את השורשי האומה במזרח, אך בה בעת המחישו את השלכותיה של תקופת הגלות על נוף הארץ. המדבר היה מושא היקסמות ומקור השראה לדמות היהודי החדש, הארץ-ישראלי, אך נתפס גם כאיום על היישוב שראה עצמו כאי מוקף במדבר שיש להיאבק בו ולהתגונן מפניו.
לאחר 1948 המשיכו זירות תרבות ומעגלי שיח ועשייה שונים לבטא את ריבוי פניו ומשמעויותיו של המדבר, ששטחו במדינת ישראל היה גדול ממחציתה. בשיח ההתיישבות הצטייר הנגב כסְפָר מדבר מאתגר ומוזנח, שניוּת שעיצבה את מדיניות הממשלה בנגב, ובכלל זה את היחס כלפי תושביו הבדואים. ברבות הזמן ובראייה רחבה מבעבר התחזק בתרבות הישראלית דימויה של המדינה כולה כאי של ק̣דמה במזרח התיכון הזקוק להגנה מהמרחב הנחשל סביבו. בשיח הסביבתי התהפכו היוצרות: תנופת הבנייה של היישוב היא שמציבה סכנת כליה למדבר ולסביבתו האקולוגית. בשיח התירות המדברית שהתפתח בישראל בעשורים האחרונים הגישות המנוגדות הללו מתקיימות זו לצד זו תוך כדי התעלמות מהסתירות ביניהן.
חקר המדבר כנוף סמלי מעניין במיוחד בגלל חשיבותה של ההתיישבות בחזון הלאומי של התנועה הציונית והשפעתה על התווית פעולותיהם של המתיישבים, מוסדות ההתיישבות ומדינת ישראל. להבדיל מ'הקוד המרחבי' של החברה היהודית הציונית בארץ, שהתמקד ביישוב העברי והציב את המרחב המדברי כרקע לו, ספר זה מעמיד את המדבר במרכז דיונו. מזווית זו זרובבל בוחנת את הקשרים התרבותיים והמנטליים שיצרו המושגים, מדבר, אי וחומה ודנה בהשפעתם על תפיסת מקומה של ישראל במרחב הים-תיכוני.
מתחילת ההתיישבות בארץ ישראל התייחסו המתיישבים הציונים אל המדבר כאל נוף שמייצג קשרים שונים בין מרחב ובין זיכרון, ומשלב בין העבר הקולקטיבי ובין החזון הלאומי. דימויי המדבר אצרו בחובם את דמויותיהם של האבות המקראיים וגילמו את השורשי האומה במזרח, אך בה בעת המחישו את השלכותיה של תקופת הגלות על נוף הארץ. המדבר היה מושא היקסמות ומקור השראה לדמות היהודי החדש, הארץ-ישראלי, אך נתפס גם כאיום על היישוב שראה עצמו כאי מוקף במדבר שיש להיאבק בו ולהתגונן מפניו.
לאחר 1948 המשיכו זירות תרבות ומעגלי שיח ועשייה שונים לבטא את ריבוי פניו ומשמעויותיו של המדבר, ששטחו במדינת ישראל היה גדול ממחציתה. בשיח ההתיישבות הצטייר הנגב כסְפָר מדבר מאתגר ומוזנח, שניוּת שעיצבה את מדיניות הממשלה בנגב, ובכלל זה את היחס כלפי תושביו הבדואים. ברבות הזמן ובראייה רחבה מבעבר התחזק בתרבות הישראלית דימויה של המדינה כולה כאי של ק̣דמה במזרח התיכון הזקוק להגנה מהמרחב הנחשל סביבו. בשיח הסביבתי התהפכו היוצרות: תנופת הבנייה של היישוב היא שמציבה סכנת כליה למדבר ולסביבתו האקולוגית. בשיח התירות המדברית שהתפתח בישראל בעשורים האחרונים הגישות המנוגדות הללו מתקיימות זו לצד זו תוך כדי התעלמות מהסתירות ביניהן.
חקר המדבר כנוף סמלי מעניין במיוחד בגלל חשיבותה של ההתיישבות בחזון הלאומי של התנועה הציונית והשפעתה על התווית פעולותיהם של המתיישבים, מוסדות ההתיישבות ומדינת ישראל. להבדיל מ'הקוד המרחבי' של החברה היהודית הציונית בארץ, שהתמקד ביישוב העברי והציב את המרחב המדברי כרקע לו, ספר זה מעמיד את המדבר במרכז דיונו. מזווית זו זרובבל בוחנת את הקשרים התרבותיים והמנטליים שיצרו המושגים, מדבר, אי וחומה ודנה בהשפעתם על תפיסת מקומה של ישראל במרחב הים-תיכוני.
0 ביקורות
