מים שאין להם סוף

שתי התלבטויות טורדות את נפשו של יאיר שטיינמץ, תלמיד ישיבת הסדר: האם לעזוב את הישיבה ולהתחיל בלימודי ארכיטקטורה בטכניון, והאם להתארס עם נורית שאיתה הוא נפגש כבר שבעה חודשים?
שבוע לפני ראש השנה הוא נוסע לשבת בביתו ונפצע בתאונת דרכים. דימום בעינו הימנית שולח אותו אל מחלקת עיניים בבית החולים תל השומר ואל מבט מחודש על חייו.
שני מעגלי זיכרון נעים בו בשבעת הימים שבהם הוא מאושפז: זיכרון חמש שנות הלימוד בישיבה וזיכרון חודשי ההיכרות עם נורית.
לנגד עיניו הפצועות של יאיר חולפות חוויות הישיבה: שמחת הלימוד יחד עם קשיי הכניסה אל עולם רוחני; מפגש של איש נפש עם אנשי דעת; השירות הצבאי והחברות המיוחדת לצד התמודדות עם קנאה, התרחקות מהבית ואילמות רוחנית; וכגשר מעל תהומות אלו - הניסיון ליצור הרמוניה בנפש מתמודדת. ממרחק זוכים העבר וההווה להתלכד במפגש מפתיע, נוקב עד תהום.

אנשי בית החולים והדמויות שעמן הוא חולק את חדרו - פצוע אלמוני ואלמן המסוכסך עם אחד מארבעת בניו - מעצימים גם הם את חוויית המפגש הפרטי של יאיר עם עברו, ומהווים אשנב להצצה אל טרדות המשקפות חברה בעלת ליקויי ראייה עמוקים.
את כל אלו עוטף סיפור האהבה לנורית, שגם הוא מצמיח בלבו של יאיר שאלות וספקות לצד אושר גדול, הנבחן בעיניים פקוחות ועצומות.

מיכאל שיינפלד, בעל תואר במשפטים, מלמד תלמוד. ספריו הקודמים: אבדות (ידיעות ספרים, 2006, רב מכר) ובא מלבנון - בכל מקום שהוא (ידיעות ספרים, 2007). זוכה תחרות הסיפור הקצר של מפעל הפיס לשנת 2002.