מי פנוי בלמד

עיר. רחוב. מונית. מוניות מסתובבות ברחבי העיר… באחת מהן יושב מחברו של ספר זה, מעביר נוסעים מפה לשם, ועל הדרך גם מנהל מחקר-שדה אוטו-אתנוגרפי. רואה ואינו נראה. במונית נרקמים דרך שגרה יחסי-גומלין בין זרים, בין בני-אדם שאינם מכירים זה את זה: עובדה יסודית זו עוררה את סקרנותו, ולמעשה דחפה אותו אל השדה, אל עורקי התנועה של הג'ונגל העירוני. תחילה הוא שאל את עצמו: מה קורה, מה עשוי לקרות, בין נהג לנוסע.ת במהלך נסיעה במונית? מהם המאפיינים המבניים של היחסים הללו? אילו דפוסים של יחסי-גומלין ניתן יהיה לזהות במונית (אם בכלל) – ומה כל זה עשוי ללמדנו אודות התרבות העירונית-ישראלית בת-זמננו? במהלך מחקר השדה, שנמשך כ-18 חודשים, עלו שאלות וסוגיות נוספות, כמו למשל "על בחירת מקום הישיבה במונית", "על שיחת החולין", "על התשר" ועוד.

"מה שאולי הכי מוצא חן בעיני בעבודה כנהג מונית זה הזמן הריק, הפתוח, של השוטטות ברחובות… נהיגה, מעין ריחוף קל על הכביש, מעוררת מחשבות, מעלה זיכרונות, מחוללת חלומות. רק צריך להתנתק מהקריזה שמעלה בך הפקק (ואולי גם מהתוגה שבאה עם הבדידות), ולהתמסר לקצב, לנהיגה, למה שקורה ברחוב. קצת כמו הליכה, רק יותר מהר ובלי להתאמץ. ובמזגן. ואז לפתע מישהו מגיח מאיזה בניין ומניף לעברך אצבע מורה. אתה מחסיר פעימה, מתגלגל לעברו, עוצר לצידו. בן-אדם נכנס לך למונית, מתיישב לצידך או מאחוריך, מבקש להגיע מפה לשם. עם או בלי מונה. רק בבקשה דרך המלך ג'ורג'. מרגע זה מתחיל לך סרט חדש. אתה עדיין משוטט בעיר, אלא שעתה יש לך יעד מוגדר וכיוון ברור, ובן-אדם בשר ודם שיושב פה אתך. לפעמים נשתוק ביחד, נתגלגל ונבהה ונאזין לרדיו; לפעמים תתלקח שיחה. כך או כך, בכל מקרה, תמיד יקרה שם משהו בין אדם לאדם. ואת ה'משהו' הזה יצאתי לחקור, על ה'משהו' הזה ניסיתי לעמוד…" (מתוך הספר).

חגי איתן הוא אנתרופולוג, ביוגרף, סופר-צללים ומתרגם.