מנוסת היום מלילו

"שָׁקַע אָדָם לִמְצוּלוֹת נַפְשׁוֹ, נָבַר אָדָם בְּמַעֲמַקֵּי עַצְמוֹ
טָבַע אָדָם בְּמֵימֵי כֻּלּוֹ, מָצָא אָדָם אֶת חֲלָקָיו…
לִקֵּט אֶת עַצְמוֹ, אָסַף אֶת חֲלָלָיו,
נָטַל אֶת חֲלָקָיו, וְנַפְשׁוֹ הֶחְלִימָה."

ספר שירה ראשון, אישי ומרגש של עורך הדין שקיב עלי. בשפתו הייחודית פורש את עולמו הפנימי ומשרטט במבט רגיש וחכם את מארג החיים האנושי. שקיב לא מהסס לגעת במורכבות של נושאים כגון אהבה, תשוקה, פרֵדות, כאב, חיים ומוות. הוא משלב בשירתו את ניחוחי השירה הערבית ומצליח לבטא במילים פשוטות רגשות אנושיים כה עמוקים עד כדי שהקורא יכול לגעת בתחושות. שירתו נדמית כמשייטת בחלל על-זמני אם כי מתכתבת עם אירועים השזורים בזמן ובמקום ייחודיים.

"אינני משורר וברור שכתיבת שירה לא הייתה עבורי משימה שיש להשלימה, אלא שמצאתי בה תרפיה ופורקן של תחושות כאלה ואחרות ברגעים מסוימים; לעיתים רגעים של אהבה, לעיתים רגעים של געגועים ולעיתים רגעים של כאב ומכאוב. השירים נכתבו לאורך השנים. לרוב נהגתי להקליט אותם תוך כדי ריצה או הליכה, או בזמני המתנה לדיונים בבתי משפט, או לבנקאי או לרכבת, ולפעמים אף במהלך הפקקים. לאחר מכן הייתי מעלה אותם על הכתב בנוסח זה או אחר."

"נולדתי וגדלתי בכפר בית ג'ן בגליל העליון. בבית דיברנו רק ערבית. הוריי לא ידעו קרוא וכתוב. בצעירותי אהבתי את השירה הערבית ועם השנים הפכה השפה העברית לשפת אימי השנייה. הקשר שלי עם השפה העברית נמתח על פני שנים רבות, וככל שנחשפתי לנבכיה כך התעצמה אהבתי לשפה ועם הזמן בערה בי כאש בשדה קוצים.
מקווה שתמצאו בספר שירה זה עניין."