מנעד

עַל הַסַּף הַמְּהֻדָּק מִתְחַבֶּטֶת מַחְצֶלֶת
בְּרֵיחַ כַּמּוֹן
מַשֶּׁהוּ נֶחְבָּא
‏ בְּסִתְרֵי
‏ אֲדָמָה
בַּמִּישׁוֹר הַחוֹלִי נוֹגֶנֶת שְׁמָמָה

וְקָשֶׁה לִהְיוֹת לְצִנִּים
כְּשֶׁאַט מִתְעַבֶּה
סִיטָאר מְשֻׁנֶּה
מִבֵּין הַסְּדָקִים

אֲנִי נִדְהֶמֶת

אֵיךְ הוּא מְנַסֵּר בִּרְקִיעַ הַתְּכֵלֶת
כָּל כָּךְ רְסִיסִי


בשיריה של יפעת גלבּר בספרה החדש "מִנְעָד" קיים הדהוד נשי אמוני לירי עמוק המידנדן אליך כמו ענבל מצלצל ומבקש להתעלות רוחנית מעל תלאות היומיום אל עֵבֶר הנשגב באופן כֵּן וקריסטלי בלא טיפה של קיטש. הווידוי והתפילה שלכתחילה יש בהם משום החידה והכּמיהה חוברים אל המוסיקה, לא רק זאת הפנימית של הנפש, זה מובן מאליו, אלא ממש אל עולם התווים המוסיקלי המצוי אֵי שם בחוץ ותמיד נוגע בנו כאנשים בנימי הנפש.

אף כי היא משוררת לירית במהותה, יש לה לגלבּר מִנעד רחב ביותר של שפה פרטית ונושאים בשיר. בעצם הכול יכול, אם נסתכל פנימה, להפוך לשיר. זוטות כמו חפצים, אלבומים, גופים והסכמים, פעולות שגרתיות, תקופות שונות, אבל גם רוח סכנה בדמות מטאפורית של תנין ומצב נפשי קשה אינם נפקדים מן הספר הרגיש הזה. נראה כי הרבה פעמים החוץ הפראי בדמות ימה ובִיצה פולש אל תוך המבוית והמשפחתי. מעל הכול, יופי נדיר יש בשירי הזוגיות בספר הזה. לא אחת הדוברת בשירים נאחזת נואשות ברפסודה הזאת.

הליריות הזאת איננה שוכחת את הרגישוּת לעולם החיצוני שיכול להיות פעמים רבות אכזר כלפי היחיד כמו במחזור החזק "חרם בחטיבת הביניים", גלבּר יודעת לנוע מן השיר הבודד הלירי אל עבר המחזור הלירי ולרגש את קורא השירה המיומן בשורות ארגמן מפתיעות.

רן יגיל – מבקר, עורך וסופר


יפעת גלבּר היא תרפיסטית במוזיקה ויוצרת, עוסקת בטיפול, לימוד והוראה במסגרות שונות. "מִנְעָד" הוא ספר שיריה השני.