מסופוטמיה

"הַקּוֹלוֹת שֶׁלָּנוּ הֵם הַקּוֹלוֹת שֶׁל הָאָבוֹת שֶׁלָּנוּ / שֶׁנִקְלְטוּ אֵצֶל הָאִמָּהוֹת שֶׁלָּנוּ שֶׁלָּחֲשׁוּ אוֹתָנוּ / לָעוֹלָם", כותב חנן סבח טייכר באחד משירי הספר היפה הזה. ואכן הספר הוא מסע אישי, משפחתי ופואטי. מסע של חיפוש אחרי זהות ואחרי שפה. סבח טייכר נע בכישרון בין שירים אסוציאטיביים ופרועים לבין שירים מינוריים והרמוניים, בין משלבים שונים של שפה, בין היותו הורה לבין היותו ילד, בין נפשו שלו עצמו לבין תפקידו כפסיכולוג ומטפל. "לִפְעָמִים בָּאִים אֵלַי יְלָדִים / לַהוֹרִים אֲנִי אוֹמֵר / תֹּאהֲבוּ אֶת הַיֶּלֶד / כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּכְנְעוּ אֲנִי צָרִיךְ סִפְרִיָּה צְפוּפָה מֵעָלַי / לִפְעָמִים בָּאִים אֵלַי מְבֻגָּרִים / אֲנִי מִתְיַשֵּׁב עַל הַשָּׁטִיחַ וּבוֹכֶה", הוא כותב באחד השירים. זהו ספר ביכורים בשל שמציע לקורא עומק רגשי לצד יופי, וכנות אמיצה לצד מורכבות פואטית.
(אלי אליהו)



שיר על הבן והאבות

תִּרְשֹׁם

שְׁלוֹשָׁה שִׁירִים יָרַשְׁתִּי מֵאָבִי
גַּעֲגּוּעַ
קִינָה
וְלֶכֶת
לְכֻלָּם בַּיִת אֶחָד

שְׁלוֹשָׁה שִׁירִים שַׁרְתִּי
בִּשְׁלוֹשׁ קְלִפּוֹת הַלֵּב
עֵירֹם
כִּסּוּי
שַׁלֶּכֶת
כֻּלָּם מוּנָחִים בַּחֶדֶר

תַּקְשִׁיב

מֵעוֹלָם לֹא שָׁר אָבִי שִׁיר עֶרֶשׂ
וַאֲנִי מֵעוֹלָם לֹא נִרְדַּמְתִּי
חָמַקְתִּי אֶל בֵּין חֲלוֹמוֹתָיו
רָשַׁמְתִּי כְּתוֹבוֹת בְּכָל פִּנָּה
שֶׁלֹּא אֶשָּׁכַח
מָחַקְתִּי דְּרָכִים
שֶׁלֹּא יִתְעוֹרֵר
עָשִׂיתִי בּוֹ שַׁמּוֹת שְׁקֵטוֹת

וְלֹא פֵּרַשְׁתִּי

כַּאֲשֶׁר שָׁקְעוּ חֲלוֹמוֹתָיו בְּלֵילוֹתַי
הֶעֱתַקְתִּי אֶת הַשְּׁפָטִים
בִּדְיוֹ נַפְשִׁי הַשְּׁקוּפָה

וְלֹא פֵּרַשְׁתִּי


*

הַיֶּלֶד הוּא מְכוֹנַת זְמַן
שֶׁלֹּא יְכוֹלָה לַחֲזֹר
הַבַּיְתָה