מעבר לגבול

"האופוריה הנובעת מהניצחון על ישראל מעורבת באיבה עצומה. שוב ושוב זועק הקהל את המילה 'דם'. מתחת לבמה תלוי ציור ענק, המתאר את חורבנה של לבנון מפצצות ישראליות ואמריקניות. בין החורבות שוכבים במארב שני לוחמי 'חזב אללה', אחד חמוש בקלצ'ניקוב והשני באר-פי-ג'י. שניהם מכוונים את נשקם לעבר גבעת גולגולות מדממות, חובשות קסדות, של חיילי צה"ל. מאחורי הלוחמים המאוירים לא שכח הצייר העלום להוסיף את מצלמת הווידיאו המנציחה את הפיגוע. ה'חזב אללה' גאה בתחכומו הטכנולוגי שאִפשר לו לתפעל ביעילות קטלנית מטעני צד נגד צה"ל. הצגת פרטי הפרטים של הפיגועים נגד חיילי צה"ל מצמררת. 'זה כל ההבדל בינינו לבינם,' מסביר לי בכיר ב'חזב אללה', 'אנחנו אוהבים את המוות, והם את החיים'.
כל האירוע הזה מבוים בסגנון פשיסטי: הפעילים מוכנסים לאצטדיון בסדר מופתי, צועדים בשורות ישרות כסרגל. התמונה הפנורמית נתפסת כולה במצלמות הטלוויזיה. מאוחר יותר ישודר הטקס במהדורות החדשות המקומיות. שירי לכת צבאיים מושמעים ללא הרף לשלהוב הקהל. לאחר מכן בא תורו של פולחן המנהיג.
כאשר 'נסיך המאמינים' מופיע מאחורי המסך האדום שבירכתי הבמה, אלפי גרונות שואגים סיסמאות וקריאות דתיות. ים של דגלים מורם אל על ואגרופים מונפים למעלה בהצדעה. יש ביניהם המותחים את זרועם ואת אצבעותיהם במועל יד נאצי". (בנת ג'ביל, לבנון, מאי 2000)