מעל באר הדומייה

נִצְרָה, רִמּוֹן מִתְפּוֹצֵץעַל הַדַּף הַשּׁוֹמֵם, רְסִיסִיםמִתְעוֹפְפִים לְכָל עֵבֶר.תִּקְוַת מָה לְהַבְקִיעַ סֶדֶק,אֶל מַה שֶּׁלֹּא יָכוֹל לְהֵאָמֵרבְּקוֹל צָלוּל וְחַד.התקווה לבטא את מה שלא יכול להיאמר עומדת ביסוד שירתו שלשמואל סוֹכָה. כוחות אנוש מעוררי השתאות מניעים אותה. גם כשהיאמציירת דיוקן אינטימי של אדם המתהלך עם סיוטיו ומנהל דו שיח עםמתיו, יש בה חיוניות יוצאת דופן, ארוס הבא לידי ביטוי ביחס חושנילטבע ולשפה ואמונה ביכולתה לגשר בין זיכרון בלהות ובין דחף קיוםוהתחדשות.בְּתַחְתִּית בְּאֵר הָעַיִןנִשְׁאֲרוּ מְעַט מְאׂד מַיִםשֶׁל רְאִיָּה צְלוּלָה. הָרֵם אֶת הָעַפְעַףוְהַשְׁקֵה אוֹתָהּ בַּעֲסִיסהַתְּשׁוּקָה שֶׁל נִשְׁמָתְךָ הַצְּמֵאָה.נֵרוֹת עָפָר דּוֹלְקִים בְּפָמוֹטֵי מַיִם.שמואל סוֹכָה נולד בבֶּרֶזְנֶה שבאוקראינה ב־ 1931 . בן עשר נמלט מאימתהכובש הנאצי אל היערות, לבדו. אביו, אמו ואחותו נרצחו. הוא הצליחלשרוד בחיי פרא ביער ובחסדי איכרים. בתום המלחמה עלה לישראל,הצטרף לפלמ"ח, היה ממייסדי קיבוץ משאבי שדה, הקים משפחהוהשתקע בקיבוץ שמיר. מעל באר הדומייה הוא ספרו השמיני.