מעצב לתקווה

"כִּי הֲיִיתֶם בֻּבּוֹת
בְּתֵאַטְרוֹן הָאַבְּסוּרְד
בּוֹ כָּתַב אֱלוֹהִים אֶת הַתַּסְרִיט,
וְרַק אֱלוֹהִים, כֵּן, רַק אֱלוֹהִים,
יָכוֹל לְבַיֵּם אֶת הַלִּהוּק הַמַּרְגִּיז.
וַאֲנִי רַק יַלְדָּה קְטַנָּה,
שַׁבְרִירִית וְחַסְרַת הֲגָנָה.
מִתְּהוֹם לְתִקְוָה הִתְנַדְנַדְתִּי,
וְחָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא הָאֶחָד רוֹאֶה וְשׁוֹמֵר.
עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, שֶׁאֶת הַנֶּתֶק הַזֶּה הוּא מְבַקֵּשׁ.
זֶה מֵעַל כּוֹחוֹתַי, נִשְׂגָּב מִבִּינָתִי,
וְלֹא אַלָּחֵם בָּזֶה יוֹתֵר. 26.12.15"

נכתב בעקבות כתבה של יאיר כספי על פרשת השבוע "ויגש"
(עיתון "הארץ" 22.12.2015)

עדנה "בת-יוסף", מדענית, חוקרת מוח, ד"ר בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית, בירושלים.
ילידת אוגוסט 55 בירושלים. בת יחידה להורים יוצאי לוב שגידלו ארבעה בנים. 
בספר שירים ראשון זה, מעצב לתקווה, מתוארת ילדות בצל קשיי משפחה שחוותה פגיעה של מטאוריט, שירט את ראש המשפחה, שמחלת עיניים ו-Malpractice, גרמו לאובדן כושר עבודתו, מה שדרדר אותו ואת המשפחה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא בהיותו מפרנס יחיד.
נסיונות ההתגברות והתנהלותה כמשפחה נורמטיבית, בו בזמן שמתחת לפני השטח געשו זרמים רעילים והאשמות מיסטיות. מלווה בציורים ואיורים שצוירו ע"י המחברת בהשראת השירים או ההפך...