משחקי בדידות

בספר זה עוסקת נורית זרחי באותם הנושאים שעסקה בהם בספריה הקודמים, אלא שהפעם היא בודקת אותם דרך הסיפור האישי, שלה ושל הארץ הזאת, שבה גדלה - קיבוץ, עיר, מושבה. זהו סיפור על ילדות ישראלית ועל ילדות בכלל; על התבגרות, על מאבק של צמיחה בתוך התנאים הנוקשים ששררו אז; וגם על מה שנשאר אחרי שעברו השנים האלה - שנות החמישים, השישים, השבעים.

זרחי מתארת את החברה הישראלית אז, במבט כפול - של הילדה שהיתה, המתבוננת באשה הבוגרת, ולהיפך. זהו סיפור על מושגים המפרפרים עדיין בזווית העין לפני שהם נעלמים - תקומה, ציונות, חלוציות-הארוגים לתוך חייהם הפרטיים של האנשים שגדלו פה. "אנחנו עניים, אבל גם לנו יש שפע. איזה שפע? של חלום על חיים אחרים, של בדידות. לכן לעולם עלינו להיות נדיבים."