משיב הרוח 89 כתב עת לשירה יהודית ישראלית

מגילת רות, הדמויות המהלכות בה והרקע, שדות בית לחם בימי קציר חיטים, בימי שפוט השופטים, משכו את לבם ואת עטם של גדולים וטובים מהמשוררים.

מגילת רות, כפי שמתאר יצחק שלו, היא אכן ספר יוצא דופן בספרות המקראית. התנ"ך נח מן הסיפורים ההרואיים הגדולים ומביא סיפור שהוא לכאורה סיפור משפחתי, קטן, שבמרכזו שתי נשים הקשורות זו לזו בקשר שגם הוא נדיר בתיאורו – כלה וחמותה.

וכאשר התנ"ך נח מעמל נביאיו ומלכיו, מתפנה המקום לחסד, לחמלה, לקרבה אינטימית, לאיש ואישה בשדה, לשש שעורים בגורן.

אסתר אטינגר בשירה "השיבה הביתה" מצליחה לזקק את השיבה המאוחרת, את ההחמצה הגדולה של החיים, את השערים הנעולים בפני נעמי ורות, הבאים לידי ביטוי בהמיית העיר בית לחם "הזאת נעמי".

כמו במגילת רות, מגילת החסד, גם השירה היא מעשה חסד של הכותב עם עצמו. עם זולתו. עם השפה. וכמו במגילה, בחסד השירה יכול שיהיה פתח של גאולה.

שירי הגיליון נוגעים בנקודות הכואבות שבמגילה – בנוכריוּת ובאחרוּת, באבל, בבדידות, בעוני ובשכול, ולצדם גם בגילויי הגאולה – הנחמה, האהבה, החסד והחמלה. אלה גם אלה מוצאים מקום בשדה ובבית.

זהו גיליון ראשון מבין חמשת גליונות "השירה והמגילה", שירים בעקבות חמש המגילות, והוא בא בהמשך לחמשת חומשי שירה, חמישה גליונות של שירים בעקבות חמישה חומשי תורה, שיצאו לאור בשנים האחרונות ב'משיב הרוח'.

אנו מבקשים להאמין כי במגע השירה עם הקלף אנו מוסיפים עוד קומה של יצירה, פרשנות וחיים לבית המדרש הפתוח המתקיים בחלל העולם ומקיים אותו ואת היוצרים בו.