מתחילים סיפור

אבל מה בא בהתחלה? מה לכתוב בפרק הראשון? מה צריכה להבטיח הפסקה הראשונה? מה יהיה המשפט הפותח, המלה הראשונה בספר, הטביעה השחורה הראשונה על פני הדף הלבן?
בספר מיוחד במינו זה בוחן הסופר עמוס עוז את השלב הבראשיתי בפתיחותיהן של יצירות מאת סופרים הנערצים על כולנו: ש``י עגנון, קפקא, גוגול, גארסיה מארקס, ס` יזהר, יעקב שבתאי ואחרים.
פתיחת הסיפור, לדעת עוז, היא מעין חוזה שנחתם כביכול בין המספר ובין הקורא: המספר מצדו מבטיח ומקיים בהפתעה, ויש שהוא מקיים את מה שלא הבטיח או מבטיח את מה שרק נדמה שהבטיח.
ואילו הקורא מצדו מביא עמו אל הקריאה את נסיון חייו, את רגישותו, את סקרנותו. הקורא והמספר מנהלים ביניהם מעין משחק, משחק שהוא לעיתים מחבואים ולעיתים תופסת, ויש שהוא שחמט, או פוקר, או תשבץ, או מתיחה, או הזמנה למאבק, או הזמנה למחול, או חיזור מהתל.

עמוס עוז, בניתוחים עדינים ורגישים של טקסטים מן הקלאסיקה המודרנית, מעורר בקורא מחדש את יצר הקריאה, את תחושת העונק שבמשחק.