נאיבית בימים

הַסִּיר הָיָה רוֹתֵחַ

בֵּינְתַיִם הִתְקָרֵר

כְּבָר לֹא מַמָּשׁ זוֹכֶרֶת לָמָּה

לָהֲטָה נִשְׁמָתִי לָצֵאת לָרְחוֹבוֹת

הַמִּלִּים אֵינָן עוֹלוֹת עוֹד עַל מָתְנַי

רָחַבְתִּי מֵאָז

מַבִּיטָה בָּהֶן מֵחַלּוֹן הַמָּטוֹס

בְּדַרְכִּי לְאֶרֶץ חֲדָשָׁה

שירי הקובץ "נאיבית בימים" נכתבו במשך חמש-עשרה שנה, והם מתארים את מסעה של אישה צעירה בעקבות מפגש "בובריאני", בין אם אנושי, טבעי, פנימי, רוחני. צורית ברצונה העיקש למצוא את סוד המפגש הפשוט המתקיים והבלתי תלוי, היא נעה בתפר שבין המעשי והרוחני, בין הדתי לחילוני, הציני לתם, ובין הקיום הפוסט מודרני לעבר המסורתי הנוסטלגי. השירים חותרים למגע בתמונות דקות ועדינות של התבוננות, בוגרת ונאיבית, לעיתים בהזרה מיתממת שמאפשרת מבט מחודש על תפיסות החיים.

צורית בוסקילה (39) נאיבית מבחירה, מצויה ברוח ובמעשה, יזמית ומלמדת, הקימה והובילה את בית המדרש "כרימון" במצפה רמון, חברה בצוות הקמת "כולנא" בירוחם, מלמדת בבתי מדרש שונים, בעלת תואר שני (MA) בטיפול בפסיכודרמה.