נדידה

"רומן פראי ומיוחד, חכם ופיוטי - וגם ואקטואלי מאי-פעם", כתבה ורד זינגר, עורכת הספר, על נדידה - ספר הפרוזה הראשון של מיכל ברנע־אסטרוג, מחברת ספרי העיון אנשים עדינים והתבהרות, העוסקים בחיבורים שבין פסיכואנליזה ובודהיזם.

הַדָאיאָנהָ, ישות לא מכאן, חיה חיי הרהור וזוהר על גדות הנהר הגדול, עד שיורד עליה כוח הכבידה ומפיל אותה ארצה. היא מוצאת את עצמה בעולמנו, מתוודעת אל הארץ ואל היסודות הארציים שבה, המתעוררים ונחשפים כדחפים, כחושים וכשכבות זיכרון. מרים מנהלת ארכיון עדויות מתקופה אפלה של האנושות, שפרטיה נחשפים במהלך הסיפור. היא מנווטת בין העדויות לבין ההווה החמקמק, ובין המטען הקולקטיבי לבין המטען האישי שלה. אולריך הוא מוזיקאי שירד מגדולתו ומפלס את דרכו מן הבדידות והצמצום. באי קטן, אי שם במרחב ובזמן, הם נפגשים.

זהו סיפור על אנושיות הנזכרת בעצמה; על התגשמות ועל התמוססות, על מרומי הרוח ועל שורשיה הניזונים מעפר וממי תהום. זהו סיפור שאהבה גדולה שורה עליו - אהבת האדם, אהבת החי והצומח, הרוח והשמש והים, אהבת הניגון ואהבת המילה הכתובה.