נועהלה והתלתלים

נֹעָה, יַלְדָּה מְתֻלְתֶּלֶת, מְתֻסְכֶּלֶת מְאוֹד מִשְּׂעָרָהּ הַמְּקֻרְזָל. הִיא מִסְתַּכֶּלֶת עַל בָּנוֹת בִּסְבִיבָתָהּ בְּקִנְאָה עַל שְׂעָרָן הֶחָלָק וּמְיַחֶלֶת לְשֵׂעָר חָלָק וְגוֹלֵשׁ כְּמוֹ שֶׁלָּהֶן.
אִמָּהּ וְגַם הַגַּנֶּנֶת מְנַסּוֹת לְחַזֵּק אוֹתָהּ וְלוֹמַר לָהּ שֶׁהִיא יָפָה כְּפִי שֶׁהִיא, אֲבָל רַק לְאַחַר שֶׁהִיא מוֹדֶדֶת פֵּאָה חֲלָקָה – הִיא מְבִינָה שֶׁהַתִּלְתּוּל הוֹפֵךְ אוֹתָהּ לְמִי שֶׁהִיא, וְשֶׁהַפֵּאָה מְשַׁנָּה אֶת כָּל מַהוּתָהּ. הִיא לוֹמֶדֶת לְקַבֵּל אֶת עַצְמָהּ כְּפִי שֶׁהִיא וְלֶאֱהֹב אֶת שְׂעָרָהּ.
מְסָרִים חֲשׁוּבִים מְאוֹד עַל קַבָּלָה עַצְמִית וְעַל דִּמּוּי עַצְמִי טְמוּנִים בְּסִפּוּר זֶה, הַמַּדְגִּישׁ כַּמָּה חָשׁוּב שֶׁיְּלָדִים יִהְיוּ מוּדָעִים לְיִחוּדִיּוּתָם, וְשֶׁלֹּא יְבַקְּשׁוּ לִהְיוֹת כְּמוֹ מִישֶׁהוּ אַחֵר.
הַסִּפּוּר מְעוֹדֵד שִׂיחַ חָשׁוּב עִם הַיְּלָדִים שֶׁמַּטְּרָתוֹ לְיַצֵּר אֶצְלָם גִּישָׁה בְּרִיאָה לַחַיִּים, וּלְהָסֵב אֶת תְּשׂוּמֶת לִבָּם לַצְּדָדִים הַחֲזָקִים שֶׁבָּהֶם וּלְכוֹחוֹתֵיהֶם.