נו נו נו נו נו נו נו יס

גדעון עמיחי, יוצר רב-תחומי, והאיש ששם את ישראל על מפת הפרסום העולמי, יוצא למסע בניו יורק. בספר נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, יס. ספרו השני בעברית, לוקח עמיחי את הקוראים למסע בין תחנות חייו האישיות והמקצועיות, על הקו שבין תל אביב לניו יורק, הערים בהן הוא חי לסרוגין בשנים 2012-2016. בספר מאיר עמיחי מקומות לא מוכרים בעיר ניו יורק מזווית אישית וייחודית ומתוך אהבה עצומה לקצב ולאנרגיה של רחובותיה הנשקפים מכל דף ודף – באנקדוטות הטקסטואליות, בצילומים המרהיבים באיורים הרגישים – כולם פרי יצירתו. עמיחי נוגע בפינות נסתרות מהעין, תוך ערבוב שובה לב בין האישי והמקצועי. הספר, הכתוב כפרגמנטים המזמינים את הקורא לצלול אל תוך עולמו העשיר של עמיחי ולחלוק את הבחנותיו הדקות לגבי הבדלי תפיסות ומוסכמות חברתיות אותן הוא מגדיר - שתי מערכות ההפעלה שונות בהן הוא חי - ת"א וניו יורק נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, יס. הוא ספר נהדר לחובבי הערים הגדולות ולכל מי שלא מפסיק לחלום. עמיחי, שתמיד חולם בגדול, משתף בכברת הדרך שעבר כתלמיד צעיר בסקול אוף ויז'ואל ארטס בניו יורק ועד ששב אל בית הספר, כעבור 23 שנים, בכדי ללמד בו ולהעביר מהידע העצום שצבר בקריירה הארוכה שלו. כל זאת תוך כדי פסיעה ויזואלית וטקסטואלית בניו יורק, יד ביד עם הקוראים.   מתוך הספר:   מאז שהגעתי לניו יורק הרבה חברים שואלים אותי אז איך זה לעשות "פרזנטציה באנגלית"? כאילו שבאמת יש הבדל. אבל משום מה, זו הנחת היסוד בבסיסה של השאלה. הנחה שכמובן אין מופרכת ממנה. שהרי אין הבדל ממשי בין פרזנטציה באנגלית, צרפתית או אמהרית. אני חייב להודות, שדי זנחתי את המושג "פרזנטציה". עם הזמן, ובמיוחד בשנים האחרונות, המילה הזו, וכל מה שהיא מסמלת, קצת מנופח לטעמי ואף עלול להחטיא את המטרה. לא חלילה שלא עשיתי מאות ואולי אלפי פרזנטציות בחיי, אך בשנים האחרונות, אני מנסה להמיר את המילה המלחיצה הזה, ב"סיפור". כן סיפור. במקום לעשות פרזנטציה מכופתרת, מרובת שקפים ועודף פירוטכניקה, שמאז ומתמיד לא הייתי מחסידיה, אני מאמין שסיפור יכול לכבוש את ליבם של היושבים בישיבה, בצורה הרבה יותר משכנעת. זה נכון גם על חברי הנהלה מעונבים לתפארת, או ישיבות דירקטוריון מלחיצות.