נחירה פומבית

דעת העתונות והקהל
אדוארד טילמן, "ניו-יורק טיימס": "...קראתי שלוש פעמים את ספרו של דני סנדרסון ´נחירה פומבית´ ורק בפעם הרביעית נזכרתי שאני לא יודע עברית."
הלן קלר: "...´נחירה פומבית´ הוא אחד הספרים המצחיקים ביותר שמיששתי בזמן האחרון."
ירוחם פלותפיג, מבקר: "לקט סיפורים מהנים ומעמיקים שיוצרים ספר מרתק ומרגש גם יחד. בהזדמנות הראשונה שתהיה לי אקרא אותו."
שושנה נפנבאום, מבקרת אמנות: "...ציוריו של אבנר כץ ללא כל ספק נעשו על ידו."
אריה יופץ, גבעתיים: "...אינני סבור שיש מקום לכתוב ספר הומוריסטי במצב הביטחוני של היום."
 
על המחבר
המחבר נולד למשפחה יהודיה בכפר בלום שנתיים לאחר פרוץ המדינה ושלוש שנים לפני ריצתו הנפלאה של בוב קלמנס באולימפיאדת שטוקהולם. את שנות נעוריו בילה בחיק הוריו ובמשך הזמן גם התיידד איתם. נטייתו הראשונה לאמנות נתגלתה בגיל שמונה, כשנכח בקונצרט לנוער של התזמורת הפילהרמונית. הופעתו המהודרת של המנצח ועוצמתה הסוחפת של המוסיקה באולם הביאו אותו לידי החלטה נחושה שכשיגדל ברצונו להיות סדרן. ב-1960 נסע לניו-יורק, שם שהה כשבע שנים וגמר תיכון למוסיקה וציור. בשובו ארצה התגייס לצבא ושירת בלהקת הנח"ל. בתום שירותו יצא להסתובב באירופה וניסה את כוחו בניסיונות מוסיקליים שונים. גישושים של שנה הסתיימו ב-1974 כשהקים את להקת "כוורת" ובה כתב בעזרת ידידיו את שתי התוכניות "סיפורי פוגי" ו"צפוף באוזן". מאז הקים את להקת "גזוז" ואת להקת "דודה". היום מופיע סנדרסון בתכנית יחיד בגודל טבעי.
הוא בן 32 גר בדירה שכורה ומרבה לדבר על בת-ים בשנתו.