נערות עבריות

סיפור חברותן של המשוררת לאה גולדברג ומינה לנדוי, העולה מן המכתבים שבספר זה, פותח צוהר לעולמן הפנימי של צעירות יהודיות באירופה בין שתי מלחמות העולם. ילדותן, נעוריהן ובחרותן של גולדברג ולנדוי הם בה בעת סיפורן האישי וסיפורו של דור: פליטות מלחמת העולם הראשונה, תלמידות הדימנסיון העברי בקובנה שבליטא, סטודנטיות זרות בגרמניה הויימארית ודוקטונרטיות בגרמניה הנאצית. כשתעלינה לארץ, באמצע שנות השלושים של המאה העשרים, הן תותרנה מאחוריהן עולם יהודי שלם, העתיד להיחרב תוך זמן קצר. נקודת התצפית שלהן כנשים מוסיפה נדבך חסר בכתיבתה של ההיסטוריה היהודית על התקופה, ומאירה את פני הדור והתקופה מזווית אחרת.

גיבורה נוספת של הספר היא השפה העברית. המכתבים מובאים כאן ככתבם וכלשונם, ומאפשרים להתוודע בדרך בלתי אמצעית אל התהליך ההדרגתי בו רכשה לאה גולדברג את שליטתה בשפה שהיתה לה זרה. בתוך כך שופכים המכתבים אור חדש על ביכורי יצירתה של לאה גולדברג ועל פרשות בלתי מוכרות מחייה. דיוקנה של לאה גולדברג, המצטייר למקרא המכתבים הללו, שונה מאוד מזה העולה מיומניה, בבחינת "צד האור" (במכתבים) לעומת "צד הצל" (ביומנים).

המכתבים מלווים בביאורים והערות. בסופם אחרית דבר מקיפה המשרטטת את דיוקנן של שתי הצעירות כמשכילות עבריות הנעות בין הפריפריה למרכז התרבותי ובחזרה. כך מתפרסמים כאן לראשונה טקסטים גנוזים אחרים מעזבונה של לאה גולדברג.