סובבת תועה

מנין תשאב לארה כוח להתנער ממיטתה שהסתתרה בה חודשים רבים ולמצוא טעם ומשמעות לחייה? אחרי שפקדו אותה אסונות, וחוותה נטישה, טלטלות, תהפוכות חיים, כשהיא מתבוססת באשמה, בתחושת כישלון כבת זוג, כאם, והיא מתקשה למצוא מזור לנפשה המיוסרת בחייה המקצועיים, בידידיה, יתגלה אליה חסד הנחמה באיחור טראגי, ממקום בלתי צפוי.

"היא יושבת בפתחי שערים ומחכה שייפתח, ותוך כדי ההמתנה היא נותנת בהם סימנים ומכנה אותם בשמות: שער הדין, שער הרחמים, השער האקסטטי, השער הדמוני, ומוסיפה שמות ששמעה מבעלה: שער ערבות רקיע, שער גילוי מטטרון,

היא מרוקנת את ראשה ממחשבות וממלמלת השבעות, צירופים של שמות יקיריה שאינם עוד בין החיים, אופירה בתה ואלחנן-אלחנדרו בעלה, וייבדלו לחיים אבשלום בנה ורותי נכדתה.

וכשאחד השערים מתרומם מעט היא רואה שעל קודקודו חרוטה הסִפרה שבע, מספר המזל שלה. היא רצה לקראתו, אך מייד בהיכנסה מתחלף שבע בשמונה וסדק נבקע ומתרחב בינו לבין העולם.  

היא רואה דמות אדם, מעין מלאך בלבוש של אור, ופניו חסד. 

המלאך קושר לה כנפי רוח ומעלה אותה לעולם שלא הכירה, שהיא מהלכת-מרחפת בתוכו כמכושפת, כבתמונה מרובת ממדים שמעולם לא הכירה."

אידה צוֹרית, ילידת תל־אביב, פרסמה רומנים וסיפורים קצרים, ביוגרפיות, קובצי שירה וספרי מסות. יצירת הפרוזה סובבת תועה הוא ספרה הרביעי בהוצאת עולם חדש. קדמו לו קובצי השירה צל הזמן (2014) ומילים כעת (2017) והפואמה על החיים ועל חוצלארץ (2019).