סמאדר

סמאדר הילדה, תכף נערה, לא יוצאת מהבית.בחופשת קיץ רגילה לכאורה, היא משוטטת בין החדרים והחלונות שלהבית הישן,מציצה אל החוץ הלוהט המאיים בשכונה המקומית. סמאדרפועלת כמו רֶצֶפְּטוֹרית, קולטת ללא הפסק מידע שמגיע אליה דרך קולות, השתנות האור והאוויר, מחווֹת גוף,בגדים, ריחות, אוכל, ומעל הכל מילים ומשפטים.דרך זוויות הלב והעין שלה, סמאדרמתרגמתבאופן מפתיע וחד-פעמי את המציאות שנכפתה עליה,ממירה פעולות ושיחותשרוחשים סביבהלמחשבה זרה, מאיימת לעתים, להרהור ארסי,לשקיעה טקסטואלית רכה ונוזלית, ולבסוףגם לחוויה אלימה,מושכת ומינית.מעל ההתרחשויות הסיפוריות של יחסי המשפחה ושל תהליכי ההתבגרות, מונחתזכוכית-מגדלת, שחושפת את הרובד הטֶקְטוֹני, את השתנות כוחות-הפנים של רעד הנפש והתודעה הפרטית של סמאדר.זהו סיפור שמבקש להילחם על הנשימה, על סערת הבטן, על רגע המלכוד של המעבר הבלתי נמנע אל הנשיות, ואלה מעוררים השתאות גדולה.