ספפו בפריז

הספר דן במקומה של האהבה הלסבית בשירה הצרפתית הדקדנטית. במרכזו נמצאת קבוצת שירים פרי עטם של שַארְל בּוֹדְלֶר ופּוֹל וֶרְלֶן. השירים תורגמו ונוספו להם רקע ספרותי־היסטורי ופרשנות. שתי הפואמות הארוכות והחשובות ביותר בספר – 'לֶסְבּוֹס' ו'נשים מקוללות: דֶלְפין והִיפּוֹליט' מאת בּודלר – גרמו לשערורייה עם פרסומן באסופת פרחי הַרֹע באמצע המאה ה־19 וצונזרו בצו של בית משפט, בטענה שהן פוגעות במוסר הציבורי על־ידי יצירת גירויים פרברטיים. האיסור על פרסומן הוסר בצרפת רק לאחר כמאה שנה, אבל נסיון הצנזורה למנוע את הפצתן לא צלח. לשירת בּודלר הייתה השפעה מכרעת על קידום התמטיקה הלסבית בספרות ובאמנות הפלסטית המודרנית, היבט שמודגש בספר. פרשנות השירים מעמידה אתגר של יצירת מפגש בין מתודולוגיה, גישות ומושגים מתחומים שונים – ביקורת הספרות, הבלשנות, התרבות הקלאסית, ההיסטוריה של המנטאליות, תולדות האמנות ולימודי מגדר.     אפרים דוד, פרופסור (אמריטוס) להיסטוריה באוניברסיטת חיפה, כיהן, בין היתר, כדיקן הפקולטה למדעי הרוח במוסד זה וכנשיא האגודה הישראלית לקידום הלימודים הקלאסיים. ספריו ומאמריו (רובם באנגלית) עוסקים בחקר יוון הקלאסית ומורשתה ומתמקדים בבעיות החברה, המשטר המדיני, המנטליות והסמיוטיקה של התקשורת באתונה ובספרטה, תוך הקדשת תשומת לב מיוחדת למקורות ספרותיים. בעברית י"ל ספרו הדמוקרטיה הקלאסית (מאגנס, 2003).