ספרות הסנטוריום

ספרה של אורנה מונדשיין עוסק בשלוש יצירות ("הר הקסמים" של תומס מאן, "בבית המרפא" של דוד פוגל ו"בית מרפא בסימן שעון החול" של בורנו שולץ) שעלילתן מתרחשת במרחב ייחודי, הסנטוריום – בית המרפא. מוסדות אלה, שלא כמו בתי החולים, יוחדו לטיפול במחלה נתונה כגון מחלת נפש או שחפת. החולים אושפזו לפרקי זמן קצרים או ארוכים, או במקרים אחרים עד מותם, בתנאים המותאמים למחלה ולדרכי הטיפול בה. הסנטוריום לחולי שחפת הוא מרחב שיצירות ספרות רבות עוסקות בו, רובן נכתבו מאמצע המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20.ב"הר הקסמים" הגדיר תומס מאן את השהות בסנטוריום כשהות בצנצנת שימורים. הסנטוריום הוא מרחב ממודר המזוהה עם המחלה והמוות, ועל כן הוקם בריחוק ממקומות ישוב, על פי רוב באזור הררי. המאושפזים מתנהלים לאור סדר יום קפדני התקף רק במסגרת זו, מסגרת הדואגת לצרכים הפיזיים, הרפואיים והרוחניים. זו קהילה הומוגנית של חולים שחייהם נעצרו מבלי לדעת האם יחזרו אי-פעם לחייהם הקודמים או ייכנעו למחלה וימותו ממנה. שלושה יסודות פועלים בסנכרון הקיים במסגרת זו: זמן, מרחב וגוף. בספר זה נבחנים דרכי הסנכרון, ההשפעות ההדדיות, יחסי הגומלין, יחסי הכוחות וההשפעות הנפשיות (הגלויות והסמויות) בהוויית בית המרפא. לצורך זה נבחרו שלוש יצירות מרכזיות המשקפות, כול אחת בדרכה, את סנכרון האלמנטים, את דרכי עיצוב העלילה והדמויות ואת השפעתן של יצירות אלו על ז´אנר ספרות הסנטוריום.ד"ר אורנה מונדשיין היא בוגרת המחלקה לספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את ז´אנר ספרות הסנטוריום ואת קשרי הגומלין בין ספרות לטבע.