ספר הספק הקטן

אָדָם נִצָּב בְּחַדְרֵי לִבּוֹ, וְאֵין שָׁם אִישׁ מִלְּבַדּוֹ, רַק הוּא וְהִרְהוּרוֹ. לִכְאוֹרָה נִרְאֶה שֶׁכָּךְ מוּטָב, כִּי אֶת אֲשֶׁר אֶחָד יֹאהַב, הָאַחֵר יַחֲשֹׁב נִתְעָב. אַךְ אוּלַי יִהְיֶה מִי שֶׁיִּקְרָא אֶת הַנִּכְתָּב, וְלִבּוֹ יֵקַל וְעוֹלָמוֹ יִרְחַב ? בספר זה, כמו בחיים עצמם, לעיתים התמונה היא שמובילה את המילים ולעיתים המילים הכתובות מחפשות להן תמונה, אך תמיד המילים הן המבטאות את פרי ההרהור, הרגש או המחשבה. שני החלקים הראשונים של הספר עשויים לגרום למי שיש בליבו ספק קל, ללקות בספק כבד. אין בתוכן השירים כוונה לפגוע בקודשיו של מי, אך מי שרואה את עצמו נפגע רשאי לסגור את הספר בכל עת, ואף לשרוף אותו בראש חוצות בל"ג בעומר. החלק האחרון בספר מביא את חיי היום-יום, ומי שהתקשה בקריאת החלקים הראשונים אולי ימצא בו נחמה. שמי מנחם חורב. שנים רבות תהיתי ביני לביני האם התהייה והספק יכולים להפוך לדרך חיים. ובכן, במבט לאחור ניתן להגיד שזו בהחלט הייתה דרכי. שלטי חיי הצביעו לכיוון אחר, אך אותה הטלת ספק גרמה לי לתפנית. הספק הפך להיות הפריזמה שדרכה יכולתי להשקיף בעצמי ואף לשקף לאחרים מציאות שמן הראוי שתעורר את המחשבה. התהייה והספק נשזרו גם בחיי המקצועיים, ולכן, אך צפוי, שהם יהיו ניכרים גם בתוצרי הכתיבה שלי.