עיר ומלואה (רכה

עיר ומלואה הוא סיפורה של העיר בוטשאש, ומתוכו עולה תמונת העיירה היהודית בפולין.
בוטשאש, שאותה עזב עגנון בהיותו בן שמונה־עשרה בלבד, שימשה רקע לרבות מיצירותיו, אך משעלה הכורת עליה ועל שאר קהילות אירופה, הפכה להיות כסמל לעיר היהודית שחרבה ולהוויית חיים שנתקפדה. בעיר ומלואה מעלה עגנון דמויות רבות של גברים ונשים מכל שכבות החברה בפולין תוך כדי פריסת יריעה רחבה של עולמה של העיירה היהודית כולה:
"חמישה־עשר אלף יהודים היו בבוטשאש שישה־עשר אלף מהם הכרתי אנוכי," טען עגנון בהומור שלו. ואכן, עגנון והכיר את כל מבואיה ופינותיה ואת כל אישי העבר שלה ופרשת חייהם.
הספר, הכתוב עם תשעה קבין של לב חם וראיית אמת של רומנטיקן מפוכח, מבורך בכל סממני כתיבתו של עגנון, שכבשו את לב הקוראים. שזורים בו סיפורים רבים שהם משיאי יצירתו.

ש"י עגנון חתן פרס נובל לספרות לשנת 1966.