על גדת הסמבטיון

האגדה שעשרת השבטים שגלו בגלות אשור חיים וקיימים אי-שם מעבר לנהר הפלאי סמבטיון הידהדה במסורת היהודית מתקופת התלמוד. הלל הלקין, סופר ועיתונאי, נשבה מילדותו גם הוא בקסם אגדה זו. לכן, אף כי לא האמין שנשאר זכר לאותם שבטים שנעלמו לפני 2700 שנה, הוא התלווה בשנת 1998 למסע באסיה עם רב אליהו אביחיל, איש ירושלים וצייד נלהב של "השבטים האבודים". הם שמו פעמיהם לסין, לתאילנד ולצפון-מזרח הודו כדי להתחקות על עקבותיהם של עמים שלגירסתו של אביחיל הינם צאצאי בני ישראל מתקופת התנ"ך. בעיני הלקין מסע זה היה סהרורי ומשעשע כאחד – עד שהגיעו אל עם קטן על גבול הודו-בורמה, שבעצמו ניצת בשלהבת האמונה שהוא שריד לשבט מנשה. הלקין, עדיין ספקן, התרשם שיש כאן תעלומה בלתי-מפוענחת, חזר פעמיים לחקור אותה הלאה, ואט אט השתכנע שלעם נידח זה אכן יש קשר עתיק עם עם ישראל.

על גדת הסמבטיון, מתורגם לעברית בידי המחבר, הוא ספר קריא להפליא על דרכו המפותלת של הלקין למסקנה זו. ביד אומן הוא אורג את הרקע התנ"כי והיסטורי אל תוך הסיפור המרתק, המצחיק והשנון של הרפתקאותיו במחוזות אקזוטיים, ומשלב בתוכו את הדמויות הצבעוניות, שובות הלב שפגש, אנשים שהם בעת ובעונה אחת זרים ומוכרים, רחוקים וקרובים. רמז אל רמז, כבסיפור בלשי, הלקין מקבץ את העדויות לכך שאכן בפעם הראשונה בהיסטוריה, נמצאה שארית פליטה של שבט מקראי אבוד.