על גופתם המתה

על גופתם המתה הוא הספר הראשון בעברית אשר דן בהיבטים החברתיים והתרבותיים של השיח והפרקטיקה במרכז הלאומי לרפואה משפטית בישראל, באבו כביר. הציבור הישראלי נחשף לרפואה המשפטית בעיקר דרך סדרות טלוויזיה זרות, כשבתוף 45 דקות מגלים הרופאים המשפטיים בוודאות את סיבת המוות או את זהות הגופות האלמוניות. הציבור הישראלי למד על המכון גם דרך העיתונות הישראלית שהתייחסה למכון מחד גיסא כגיבור-על בתקופות של פיגועים, ומאידך גיסא כשודד האיברים הגדול. הכל אלה נדון המכון כישות מבודדת מהחברה שבתוכה הוא ממוקם. לעומת זאת, ספרה של מאירה וייס דן בפעילותו של המכון כפועל יוצא של היותו חלק מהחברה הישראלית. כל אחד מפרקי הספר דן בפרשיה חברתית אחרת בתפקידו של המכון ביחס אליה. הפיגועים, הטיפול והזיהוי של גופותיהם של חיילים, זיהויים של "ילדי תימן", קצירת גופות ללא הסכמה מדעת, רצת נשים יהודיות ולא-יהודיות, מהגרי עבודה, קביעת סיבת המוות של הילד הפלסטיני חילמי שושה, נתיחתם של "מחבלים" פלסטינים, השיח על הנתיחה של יצחק רבין - כל אלה ועוד נדונים בספר הנוכחי, והם מיוחסים לתהליכים חברתיים ותרבותיים אשר מאפשרים את השיח והפרקטיקה של המכון. על גופתם המתה מבוסס על מחקר אנתרופולוגי שארך מספר שנים, אשר כלל שהייה ותצפית משתתפת במחלקות השונות של המכון (חדרי נתיחות, משרד קבלת משפחות, מעבדה ביולוגית), ראיונות עם צוות המכון ועם מי שקשורים למכון (בכירים במז"פ, מנהלי בנק העור בבית חולים הדסה) וניתוח מסמכים. הספר רווי בציטוט חלקים גולמיים מיומני השדה של המחברת, לצד תיאור התמודדותה האישית עם עריכת מחקר אנתרופולוגי במכון לרפואה משפטית. מאירה וייס היא פרופסור אמריטוס לאנתרופולוגיה של הרפואה, המדע והגוף. פרסמה ספרים ומאמרים רבים.