על החיים ועל חוצלארץ

כְּשֶׁכָּלוּ הַקִּצִּים וְיָדַעְתִּי שֶׁאִישׁ וְאִישׁ לְעַצְמוֹ וְזֶה מָה שֶׁיֵּשׁ,וְאֵיךְ צָרִיךְ לִחְיוֹת בְּלִי לִרְקֹעַ בָּרַגְלַיִםוּלְהַקִּישׁ עַל כָּל צָרָה בָּעֵץ,כְּשֶׁגּוּפִי הַחוֹרֵק נִפֵּץ אֶת הַשְׁלָיַת הַנְּעוּרִים־לָנֶצַחוְהֵבַנְתִּי שֶׁהַלְקָאָה עַצְמִית הִיא מָבוֹי סָתוּםשֶׁאֵין בּוֹ כִּפּוּרִים,כְּשֶׁהַכֹּל הָיָה מֵאֲחוֹרַי וְהַהוֹוֶה סָגַר עָלַי וְסָגַר,נִפְרַדְתִּי מֵעַצְמִי, מִדַּם הַנֶּפֶשׁ וְהַבָּשָׂרוּמִכָּל שֶׁחָוִיתִי בֶּעָבָר, מִשֶּׁכְּבָר,וְאַבָּא־אִמָּא הֶעֱלוּנִי אֶל הֹר הָהָר,לְהַרְאוֹת לִי אֶת הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת לִימֵעֵבֶר לנָּהָר