על היחס בין האמנות הפלסטית לטבע

את נאומו הנודע 'על היחס בין האמנות הפלסטית לטבע' (Über das Verhältnis der bildenden Künste zu der Natur) נשא פרידריך וילהלם יוזף שלינג (Schelling, 1854-1775), מאבות האידיאליזם הגרמני, באקדמיה הבווארית למדעים ב-12.10.1807. אורכו של הנאום, כמו גם מורכבותו, עוררו לא פעם את השאלה האם עלה בידו של מי הנוכחים באותו המעמד לעקוב אחר דברי הפילוסוף, לא כל שכן להבינם; ואולם, נאום זה מהווה ציון דרך חשוב בהגותו של שלינג ואת אחד מן הטקסטים היסודיים להבנתה. שכן כאן נשזרים יחדיו, ומשלימים זה את זה, שניים מנתיבי־המחשבה המרכזיים של שלינג המוקדם: פילוסופיית הטבע (Naturphilosophie) שלו ופילוסופיית האמנות (Kunstphilosophie) שלו, והוא מהווה – לצד 'שיטת האידיאליזם הטרנסצנדנטאלי' (1800) והרצאותיו 'על הפילוסופיה של האמנות' באוניברסיטת וירצבורג (1805-1804) – את ניסיונו המשמעותי והמעמיק ביותר לעסוק בשאלת האמנות.
נאומו של שלינג 'על היחס בין האמנות הפלסטית לטבע' השפיע במרוצת השנים על שורה של הוגים ואמנים ועורר עניין רב גם בקרב בני דורו. כחודש לאחר הנאום התייחס פ.ה. יעקבי לדברים האמורים וניסה לבאר את כוונת הדובר במכתב לידידו, הפילוסוף יאקוב פרידריך פריס (Fries), שהיה ממתנגדיו הבולטים של שלינג: "בריאת־העולם [Weltschöpfer] של שלינג, מתוך עולם ללא סוף, אינה מפיקה אלא את הזמן [...]. החיים הלא־טמפורליים [...] נעשים לארעיות מרובה לאינסוף, כך שהחיים נחיים. ישנה איכות אחת בלבד, החיים עצמם. כל האיכויות או התכונות האחרות אינן אלא כמויות או הגבלות שונות של איכות יחידה זו, שהיא בעת ובעונה אחת העצם והממשות כולה. לאנושות ישנה אפוא ממשות רבה יותר מלחיפושית הזבל, אך כשלעצמה אין לה דבר־מה טוב או נעלה יותר. כל מה שחי, חי אך ורק את אותם החיים שהם דבר אחד ויחיד." ואילו הגל, במכתב מ-20.8.1808, יצא להגנתו של שלינג ושיבח את נאומו; גם המשורר האנגלי הרומנטי, ס.ט. קולרידג', ציטט מן הנאום בהרצאותיו (1819-1808; ובמיוחד בהרצאה מ-1818 שכותרתה On Poesy or Art), ויש שאיתרו את עקבותיו גם בהגותו של ת. אדורנו, באידיאולוגיה של חברי קבוצת 'הפרש הכחול', ואף בחיבורו המכונן של אחד ממייסדיה – הצייר הרוסי וסילי קנדינסקי – 'על הרוחני באמנות' (1910).
זהו אפוא התרגום העברי הראשון ל'על היחס בין האמנות הפלסטית לטבע', והוא מצטרף למדף שלינג העברי הצנום, הכולל לפי שעה גם את 'שיטת האידיאליזם הטרנסצנדטאלי' בתרגום משה שוורץ (בר־אילן, 1980), ואת 'מכתבים פילוסופיים על דוגמטיזם וביקורתיות' בתרגום עמית קרביץ (מאגנס, 2015).