פואמה ללא גיבור

לפידים כבים. תִקרָה מוּרדת. אולם (מראות) לבן הופך שוב לחדרו של המחבר. מילים מתוך האפלה:

אֵין הַמָּוֶת קַיָּם – מִי יִדְרֹשׁ,

שׁוּב לִגְלֹשׁ אֶל וִכּוּחַ נָדוֹשׁ

וּמָה כֵּן – קִיּוּמוֹ  לִי סַפְּרוּ.

מִי מַקִּישׁ?

הֵן כֻּלָּם כְּבָר בִּפְנִים,

אִישׁ מִתּוֹךְ הַמַּרְאוֹת, אוֹ דְּבָרִים

שֶׁשְּׁמָשׁוֹת לְחַיִּים עוֹרְרוּ…

הַיָּרֵחַ צָעִיר מְהַתֵּל,

אוֹ שֶׁמָּא בֶּאֱמֶת, שָׁם בַּצֵּל

בֵּין הָאָח לָאָרוֹן, נִצָּב אִישׁ?

חִוְרוֹן-מֵצַח, עֵינַיִם פְּקוּחוֹת,

לֵאמֹר; אַבְנֵי קֶבֶר פְּרִיכוֹת

וּמִדּוֹנַג יֵרַךְ חַלָּמִישׁ…

שְׁטוּת, שְׁטוּת, הֶבֶל! – הַתֹּהוּ הַזֶּה

לִי שִׁיבָה מְהִירָה מְנַבֵּא

וְאוּלַי אֶשְׁתַּנֶּה אֵין הַכֵּר.

מָה אוֹתִי תְּשַׁדֵּל בְּאוֹת זָרוּעַ!?

בִּתְמוּרָה לְדַקָּה שֶׁל מַרְגּוֹעַ,

  עַל שַׁלְוַת עוֹלָמִים אֲוַתֵּר.