פעם דיברתי אפריקאית

אם מישהו מחפש אותי

אֲנִי שׂוֹחָה בֵּין גַּלֵּי הָאוֹקְיָנוֹס הָאַטְלַנְטִי,

לְחוֹפֵי אַפְרִיקָה הַפִּרְאִית

שֶׁל יַלְדוּתִי.

מְטַפֶּסֶת עַל עֲצֵי קוֹקוֹס,

מְפַצַּחַת אֱגוֹזִים

שׁוֹתָה מֵחֲלָבָם,

נוֹגֶסֶת בִּבְשָׂרָם הָעֲסִיסִי.

רוֹכֶבֶת עַל גַּב אַרְיֵה,

אוֹחֶזֶת בְּרַעְמָתוֹ, שׁוֹעֶטֶת קָדִימָה,

רוּחַ מְעַרְבֶּלֶת שְׂעָרִי

עֵינַי יוֹרוֹת בְּרָקִים.

טלי פז, נשואה לניצן, אמא לארבעה, סבתא לחמישה.

ילידת קריית שלום, תל אביב, כיום תושבת תל מונד.

בשנות ילדותה גרה גם באפריקה מספר שנים עם משפחתה.

בעלת תואר ראשון בספרות ובמדעי החברה מאוניברסיטת תל אביב,

ותואר שני בשילוב אמנויות מאוניברסיטת לסלי.

בעבר גננת ומדריכת גננות וכיום מנחת סדנאות כתיבה.

מחברת ספר הילדים "הארנב של יהלי", שיצא לאור בשנת 2015.

הספר "פעם דיברתי אפריקאית" הוא ספר ביכוריה בשירה.

שיריה של טלי פז פותחים צוהר לחוויות ילדוּת ביבשת זרה ופראית – אפריקה. היא מישירה מבט אל נפש הילדה המסוקרנת, החוששת, החוקרת את האדם והטבע סביבה, כמו מי שגילתה עולם חדש ומבקשת למצוא עצמה בו.

באומץ ובכנות המשוררת מתארת את האתגרים מהשהות באפריקה לצד מראות מפעימים שייחקקו בה לשנים. היא צוללת למחוזות ילדותה והתבגרותה, מבלי לנסות לייפות ולהסתיר את הקשיים. בנוסף, נמצא בספר שירי אהבה, שירים על מערכות יחסים במשפחה ושירי פרידה מההורים, שהמשוררת מעידה עליהם: "מֵאָז שֶׁאֲבַדְתֶּם / הִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב." פז משוררת געגוע במילים חודרות לב. מן השירים עולה תחושה חזקה של חסד ושל הכרה בטוב ובחשוב בחיים. כוחה של שירתה של פז הוא במבט החומל המזהה את היפה והנשגב, גם ברגעים טעונים ושבריריים.   (טלי וייס)