פרחים נבלו קמלו

המנגינה המריאה... הם רקדו עוד ועוד... לזוהר האדמוני של השקיעה, ניצבתי חרש בצלו של קימור והתבוננתי בג'ורי הרוקד עם מלודי במבוא הענקי. היא נראתה נסיכה רוקדת עם מאהבה. האהבה העזה ששררה בין ג'ורי לבין מלודי עוררה בחלציי תשוקה עורגת. לשוב להיות צעירה כמותם... עם הסיכוי לחזור על כל זה... ולעבור את כל זאת בפעם השנייה... לפתע הבחנתי כי בארת ניצב בפינה אחרת, כמי שאורב לרגל... הוא נשען אדיש על משקופה של הדלת... אך העיניים הכיהות הבוערות שעקבו אחר מלודי לא היו אדישות. הן היו מלאות באותו מבט של תשוקה שכמותו כבר ראיתי בעבר. לבי דילג על פעימה. וכי מתי לא רצה בארת במה ששייך לג'ורי?