צליינות בתיאטרון ובשירה

ספרן החדש של שמעון לוי, צליינות בתיאטרון ובשירה, הוא מסע אישי אשר מחבר בין כתיבה אקדמית למפגשים עם יוצרים ויוצרות בתחומי התיאטרון והשירה, בעיקר מחוץ לישראל. יומן הצליינות הייחודי של לוי משלב רעיונות, ראיונות, תרגומי שירה והערות על הצגות, ולפיכך המעבר בין משלבי הלשון הוא מכוון; מכוון לא פחות הוא אופיים השונה של הפרקים – תחנות-תחנות בדרך ארוכה, מורכבת ועשירה שעשה המחבר.

הן התיאטרון והן התרגום הם ניסיון לתהות על אחֵרוּת דרך שתי אמנויות התובעות הזדהות שכלית, רגשית ורצונית, דרכן אנו מוזמנים לתהות מהו תיאטרון עבור המחבר, מהו מסע? – בבחינת חיפוש האחר/האחרת בתוכנו. ושמא מדובר בצורך בדיאלוג שאינו "להיות או לא להיות" אלא "להיות וגם לא להיות"? האם התיאטרון הוא מעין כפיל מלווה לדרך שהיא החשובה ולא המטרה? מציאות חלופית אפשרית ומדומה? ובדומה לכך, גם התרגום אשר במיטבו אינו העתקה משפה לשפה אלא יצירה מחדש של מה שאינו שלך אבל הופך לשלך ומוענק לאחרים. ואם המחבר, הבימה והתיאטרון הם צל וצליינות – האם הם גם החוץ-בימה שלו? ההילה הרוחנית? מקור המשמעות של המחוות, התאורה, התלבושות, המילים, החפצים, ובעיקר הפרטנרים והפרטנריות? ולא פחות מכך, המגע החי, הכאן ועכשיו עם הקהל החולק עם הבימה את החוויה.

שמעון לוי, פרופסור אמריטוס בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב, היה ראש החוג ויו"ר האגודה הישראלית לחקר התיאטרון. פרסם ספרי מחקר ומאמרים על סמואל בקט, על תיאטרון ישראלי, תנ"ך כתיאטרון, תאוריות של כאוס ודרמה השוואתית בעברית, אנגלית וגרמנית; מחקריו תורגמו לפולנית, רוסית, צרפתית וערבית; תרגם לעברית כ-200 מחזות, שירים ופרוזה; היה דרמטורג בהבימה ובחאן, ומנהלו האמנותי של פסטיבל עכו. ממשיך לביים הצגות במסגרות אוונגרד.