קול הדם כרך ב

יצירת עגנון נמצאת תחת מתקפת טרור ישראלית.דחייה ומשיכה, הכחשה וגילויה.
הזיקה ההדוקה בין לידתה,משיחיותה וזיקתה המהותית של היצירה לגאולת ירושלים היא עניין המוכחש במידה רבה על ידי הביקורת החדשה,אך לא באופן מוחלט.
כך ניכר מהשיח המחקרי והציבורי,האומנותי והתקשורתי,המנסה למקד את העיון ביצירת עגנון בעיקר בנושא מעמד האמן והאומנות העולה מיצירתו, "האומנות בראי עצמה"
שהיא ביטוי הקשור בתפיסת"האומנות לשם אומנות", תפיסה בלתי אותנטית ובלתי לגיטימית כשלעצמה כתפיסה אוטונומית ביצירת עגנון.
המטרה הרווחת בחלקים של הביקורת החדשה היא לשעבד את היצירה לעיסוק הנרקיסיסטי של הסופר בפולחן העצמי.
אך ההפך הוא נכון: האמן שיעבד את עצמו ואתהעיקר יצירתו לחילוץ פולחן האמונה השבויה באופק הזעיר בורגני ולהיחלצות מפולחן היעדר האמת כמפלט "השיח החדש".
כל יצירתו של עגנון חותרת לאמת - אם כי בדרכים חתרניות אירוניות, סרקסטיות ופאתטיות.

הלל ויס לדעת מביני דבר הוא חוקר המוביל בחקר עגנון היון, הוא פרופסור אמריטוס באוניברסטית בר- אילן במחלקה לספרות עם ישראל.